רוני.הגיע הזמן.

רוני,תשמרי לי את עכברי העיר.רוני,בסדר ? תשמרי לי את עכברי
העיר.אני עומדת מעל כיור מלא כלים , סוגרת את ברז המים כדי
לשמוע .עכברי העיר צפים לי מול העיניים וכעבור שניה אני
עונה,בסדר.אני שומרת לה מוספים ועיתוני  בידור.לי שומרים מוספי
ספרים ומחשבים.לאחיין שלי בחו"ל אני שומרת עיתוני ילדים ולגן
של הילדה כל מיני עיתונים  עם תמונות
צבעוניות,לגזור,ולהדביק.אבא שלי שומר לי כרכים ישנים של " דבר
לילדים " משנות השבעים.לדודה שלי ,
אחותו הבכורה של אבא , הייתי שומרת את הגליונות של מאזניים
ועיתון77  שקראתי כשהייתי חיילת.דודה שלי מתה באמצע שנות
השמונים , בגיל 54.בלי ילדים , בלי בעל. הטלפון מצלצל,אני
מתנערת לכלים,למים הזורמים,לסבון.רוני  לענות ? צועקת ח"ל
מהסלון.לא , אני באה.עונה לטלפון , אמא.אמא שלי מצלצלת כל יום
, מציגה לי סדרה קבועה של
שאלות , אני מציבה ממול סדרה קבועה של תשובות ושומרת על השגרה
שהיא נאחזת בה.אמא שלי חושבת שאם היא באה אלי אז היא חייבת ,
פשוט חייבת , לקפל כביסה.או לתלות , או לסדר את הצעצועים , או
מה שלא יהיה.אמא , אני  אומרת לה , זה בכלל משנה לך שאני  רוצה
לקפל  הכביסה בעצמי.  את רוצה לעזור לי  או שאת רוצה שירשם
בספר דברי הימים שעזרת לי .אמא שלי קצת נעלבת .כדרכה משנים,
היא מנסה להסתיר  אבל בכל זאת שיראו שהיא נעלבה.

אמא שלי  חושבת שהיא מתנהגת כמו אמא שלה וכמו אמא של אמא שלה
לפניה ובכלל,ממשיכה מין שושלת כזו של  נשים , הנשים במשפחה
שלה.אני חושבת שאמא שלי  החביאה את האני האישי והעצמאי שלה
בתוך האני הגדול של אמא שלה ושל אמא של אמא שלה. אני חושבת
שאמא שלי חושבת שגם אני צריכה להחביא את האני האישי והעצמאי
שלי ולקבל עלי את ... את מה בעצם. אני חושבת שגם אמא שלי  לא
ידעה  מה בעצם , לכן  היא נמצאת תמיד בנסיון סיזיפי למלא את
ציפיות  האחרים. או מה שהיא חושבת שזה ציפיות האחרים. אמא שלי
כמעט הצליחה לעצב אותי באופן כזה ממש. רק כמעט.
אני תמיד נאחזתי באמא של אמא שלי כמו בסירת הצלה.אמא של אמא
שלי לא היתה מוכנה להחביא את האני שלה כדי לרצות אחרים. אמא של
אמא שלי קיבלה בהבנה גבולות של זמן , מקום , גיל .אמא של אמא
שלי השלימה עם נסיבות שלא  יכלה לשנות , אבל בתוך הנסיבות ,
בתוך הגבולות שקיבלה על עצמה , היתה נאמנה לאני האישי והעצמאי
שלה.ואני, אני מקבלת עלי נסיבות אבל לא משלימה איתן. אני לא
מחביאה את האני שלי כדי לרצות אחרים אבל מניחה לאשמה
לייסר אותי. אני מורדת באמא שלי כל חיי אבל אני נותנת לה לקפל
לי את הכביסה ורק אחרי שהיא הולכת אני מקפלת  מחדש ומכניסה
בשקט לארון.ועכשיו,אמא שלי מודיעה לי בטלפון שהיא באה ואני
משאירה לה על הכורסא ערימה של כביסה  נקייה וריחנית,לקפל.מעין
גירסה אישית לדיבר החמישי.

חוזרת לכלים,לכיור.באחד מעיתוני סוף השבוע קראתי על אילן
שיינפלד וכיצד התגלגל סיפורו החדש " שדלץ ".הספר ריתק אותי
ממש כמו דמותו של הכותב ומה עומד מאחורי הכתיבה.כל כך ריתק עד
שבלילה חלמתי על דודתי אחות-אבי , זו ששמרתי לה את  
העיתונים הספרותיים.בחלומי מצאתי אותה יושבת בסלון שלי,נינוחה
ורגליה על השולחן - תנוחה שמעולם לא נראתה אצלה במציאות-
והיא קוראת עיתון ופניה מוסתרים.באותו החלום ביקשה ממני דודתי
, שנפטרה לפני שנים רבות , שאכתוב את סיפור חייה.בקשה שאני
מבקשת מעצמי כבר כמה שנים.אני עדיין מתלבטת אם לכתוב את סיפור
החיים שהיו לה או את אלה שיכלו להיות.ח"ל מופיעה פתאום
מהסלון ומוחקת באחת את אילן שיינפלד , את דודתי ואת הצפרדעים
הממתינים בביצת מוחי לנשיקת הקולמוס הגואלת.אני מבצעת גלישה
מהירה מיקום ליקום , מתורגלת במעברים האלה , נזהרת לא לחשוף את
הפתחים.שישארו שלי .שישארו חבויים , לא ידועים,שלא תדרוך בהם
רגל זרה.ח"ל נכנסת למטבח בסערה , בידה ספל קפה צהוב שנבחר
במיוחד ומפיה נושרים פירורי סיפור אהבה.ראוי לציין שאם אני
מסתובבת
ואבק-פיות נוצץ בשערי אלה פירורים שנשרו מאחד מסיפוריה של
ח"ל.הסיפור הנוכחי שלה הוא דווקא אחד מהפחות ידועים.גבר בריטי
לא צעיר  אבל מקסים באופן כובש.ח"ל מכירה אותו כבר שנים רבות
אבל רק עכשיו הוא העז לעזוב את הבית ולפיכך ראתה עצמה ח"ל
חופשיה להתקרב  אליו למרחק נגיעה.כדי לממש את הרומן שהיה עצור
בתוך שניהם משך השנים מוציאים ח"ל והבריטי בעל הלחיים הסמוקות
כסף רב על טיסות  ללונדון וממנה ושיחות טלפון ליליות ארוכות על
גבול הפורנו. מחיר הבולים והמכתבים לא ממש נחשב וח"ל כותבת
הרבה,באנגלית מצויינת ומכתביה  הם ספרות אירוטית נפלאה
בעיני.היא תמיד הקדימה אותי בהרבה בכל הקשור לסקס ואני זוכרת
את שתינו חיילות כאשר ח"ל מנסה לזווג אותי  עם אחד ממאהביה מאז
, רק בשביל הפעם הראשונה.הוא היה מוכן לתת את השרות.כשהייתי
חיילת דחיתי בחיוך את ההצעה שלה ודאגתי לעצמי.כבר ביום הראשון
שלי ביחידה החדשה , כשעשו לי סיור היכרות עם קציני המחנה
נכנסתי לאוהל ונתקלתי בשתי עיניים כחולות.מאחוריהן עמד קצין
עם חיוך של ילד ובמהירות ציינתי לעצמי שצריך להזהר ממנו.הוא
כובש לבבות ענק כמו שהוא נראה , אני בקלות מתאהבת בו אבל הוא
גם זה שתמיד
משאיר אחריו לב שבור.הייתי בטוחה בזה בשנייה שהוא נגע
בידי.החזקתי מעמד כמעט שנה ורגע לפני שעזבתי את היחידה הכל
נפרץ והתאהבתי באופן  סוחף וכולל.החלטתי לתת לעצמי מתנת-פרידה
ממנו,את הפעם הראשונה שלי.הוא לא הטיפוס שאפשר לבנות איתו קשר
קבוע אבל רומנטיקה,למה לא.תכננתי ברצינות זרה לי את היציאות
הביתה בסבב הקצינים עד שנשארנו יחד שבת בבסיס.ביום ששי בערב
ירדתי למשרד שלו,לקחתי אתי ספר  שירה.יהודה עמיחי,נדמה לי.הוא
עבד, אני ישבתי על הרצפה וחיכיתי בסבלנות.הוא גמר לעבוד וישב
לידי על הרצפה.קראנו קצת שירים,ככה זה היה אז,ועברנו לחדר
שלו.השירים הביאו קירוב ואני קיבלתי את מתנת-הפרידה שלי.במשך
שבוע לפחות לא יכולתי להפסיק לחייך, בעיקר בגלל התכנון
שהצליח בתמימות מדהימה.סיפרתי לח"ל לפני שסיפרתי לאמא שלי.
עכשיו אני מעלה בראש את " שיר ליל שבת " , ידי בתוך הכיור עם
הכלים, ח"ל שוב לידי ואני חושבת ברצינות עד כמה הייתי מעזה
היום.אני חושבת על דודתי אחות-אבי.היא העזה פעם אחת לחפש את
האושר הזה כשפרסמה  מודעה במדור שידוכים והורידה שנים מגילה
האמיתי.אחר כך כבר נשארה לבד אבל מעולם לא הפסיקה לקוות.היא
פחדה להשאר לבד כשסבתי  נפטרה אבל התגברה ,מחוסר ברירה
בעיקר,והעזה לחיות לבד כשהקשרים שלה עם העולם שבחוץ מתבצעים
באמצעות תכניות-רדיו ודואר ישראל , מכשיר הטלפון הלבן הישן
והביקורים שלנו שתמיד התקבלו אצלה במלים: " בדיוק הלילה חלמתי
שתבואו ".אני מביטה בח"ל מדברת והיא שמה  לב ומפסיקה
לשנייה.אני חושבת שהיא מבחינה בפירורים הנוצצים בשערי ואני
מציגה לה את היתרונות בלהיות רווקה בשיטת ההיפוך.ח"ל ,כרגיל ,
לא משתכנעת אלא מחייכת ואחרי שהיא מעלה את הטיעון הקבוע והמנצח
שלה - "לכן , הנשואות , יש גבר באופן קבוע,כל לילה" - היא
מחייכת  ומפסיקה לדבר לגמרי.אני כמעט גומרת עם הכלים , ומשהו
נכנס לי פתאום למחשבות.פתאום אני קולטת שכל הדיבורים האלה
נמוגים בכל פעם
מחדש.מה שנשאר זה מה שהתעקשתי להחזיק בכתובים,המכתבים שנשארו ,
העיתונים ששמרתי לאחרים , ששמרו לי.אני מחליטה בהבנה חדה
ורגעית לחפש את כל החומר הכתוב שהשאירה דודתי , למלא את הבקשה
שלה מהחלום.אני סוגרת את ברז המים,מנגבת ידים במהירות , כאילו
הזמן  עומד להיגמר,ניגשת למחשב , פותחת בתוכנה המתאימה,פותחת
קובץ חדש , כותבת למעלה כותרת בלבד- "חיים כתובים מחדש ".משהו
שלם מורגש  באוויר.אני מביטה למעלה , מחייכת לעצמי.אנחנו בדרך
הנכונה,אני אומרת ,אנחנו בדרך הנכונה.