זה הסיפור על האיש שלא ידע פחד. זה הסיפור על האיש הכי אמיץ
בכול העולם וזה בדוק.
הסיפור שלנו מתחיל ונגמר באותה הנקודה ללא קשר מותנה בזמן או
במקום.
אותו איש חי אי שם פה בסביבה, ומהרגע שנולד היה בטוח שפחד כמו
הרבה תחושת בטן אחרות בלתי מוסברות זוהי איזו שהיא המצאה של
התשקורת המודרנית מאשר רגש כנה ואמיתי. אהבה אולי קיימת חשב
לעצמו אבל פחד, אותה תחושה שמקוננת בליבם או בבטנם של הבריות
זוהי סתם שטיפת מוח של העידן המודרני. " אין דבר הפחות ברור
מהדבר הברור מאליו" , היה מציין בפניהם של רק מי שנתן פניו
לשמוע, " ופחד" היה מוסיף " כל כך ברור לכם מגיל אפס שניתן
לחשוב שינקתם זאת משד אימכם".
שמו של אותו איש יצא לפניו בכול קצוות תבל, אנשי מדע ורוח היו
עולים לרגל עליו כמו גם אנשי  דת ומיסטיקה כדי לשמוע קצת
מדיברי החוכמה שלו שלא הסתכמו ביותר מכמה משפטים.

האיש שבנידון לא היה סתם מאותם אנשים שדיברו ומאוחריי דלתות
סגורות או בעמקיי נשמתם ידעו שהם משקרים, לא ולא, האיש שלנו חי
ברמת  היום-יום את משנתו. הוא היה יכול לבוא לערסים בשכונה
הכי לא טובה בעיר ולהגיד שזוהר ארגוב סתם אפס , הוא יכל ללכת
לחבורה של פנקסטים ולצעוק שהפאנק מת. ואפילו שלפעמים היה חוטף
מכות ממספר אנשים בו זמנית לעולם לא היה מרים ידיים ומבקש
רחמים אלא תמיד היה נלחם עד טיפת דמם האחרונה.
עם הזמן ידעו כבר כולם בארץ וכמו שצייניתי בכול תבל שחבל סתם
להתעסק עם האיש שלא ידע פחד, ואף שהתגייס לצבא הורגשה רגיעה
יחסית מצד אוייבי הקבע השכנים שלא היו מעוניניים להילחם בצבא
שבו משרת חייל כזה. בהלוויות של חבריו ליחידה תמיד היה סופד
ומתריס באימרות כמו " היום אנחנו קוברים עוד חבר שהוקרב בידי
גנרלים ואנשי השררה על מזבח עקרונות השקר וסיפורי הבדיה" ,
ולמרות שנכנס לכלא הצבאי לא פחד לדבוק בעקרונותיו אף על פי שלא
תמיד תאמו להלכי הרוח באותה התקופה.
הוא קעקע על גבו גבו את האימרה "העבודה משחררת " בגרמנית  ברם
העובדה שידע איזו אסצאוציות יכולת להתעורר או במילים אחרות מה
אנשים יגידו. למה אתם שואלים ? בטח הייתה לו סיבה טובה או
שניים, משהו על זילות השואה וכו' אבל למען האמת גם אם הייתם
שואלים או לא היה טורח לענות.
האיש שלא ידע פחד מצא את עצמו שבוע לפני השיחרור ישוב על מרפסת
ביתו מערער. ישב וספר את השגיו , והיו לא מעט כאלה, הבנות
שזיין בזמן שהחברים שלו רק דיברו, את תעודת הבגרות שבידיו בזמן
שהמורה בכיתה ב' הייתה בטוחה שעד סוף היסודי הסמים יקחו אותו ,
את החוויות שיקח עימו לכול מקום מהקטנה ביותר ועד הגדולה ביותר
, החברים שרכש ואיבד לכול אורך הדרך אבל במיוחד את העובדה שלא
פחד ותמיד ידע שלא חשוב מה יקרה כלום לא יוכל לעצור בעדו כי
הוא נאמן לעצמו ולרוחו והולך בדרך שליבו התווה לו.
מצאתי אותו יושב שם בשמש עם סיגריה וקולה ביד וכולי כבוד ועל
הדף בידו היה רשום "אוג 9 סיכום מחזור : 5 חברים מתים, 3
חטופים וכמה פצועים  " ובשורה מתחת היה רשום "מחזור כבוד
משוחרר".
בתחילה חשבתי  שהוא שוב נכנס לעוד אחד מהקטעים הנוסטלגיים שלו
אבל הסתבר לי  שלמרות שעדיין היה בטוח שפחד זה לרכוכיים
ולמשטמטים למינהם, העתיד לראשונה בשבילו כבר לא נראה כל כך
ורוד.