בשדות האינסוף שוטטתי
את פרח חיי הנעלם חפשתי.
בין הקוצים מצאתיך
בשפעת צבעייך פורחת.
כותרת פנייך אלי הפנית  
להדר תפרחתך
נפלתי שדוד

בני חורין,
מתוך חירותנו
באהבתנו בחרנו
כי לנו לעולם תהייה.
בחמדה,
בתשוקה,
בשדותייך התמזגנו.
למנגינת אלוהים הפכנו

לא קטפתיך
לא עקרתיך
בעציץ ביתי לא כלאתיך.
חופשייה רציתיך,
רעננה,
בשדות אהבתנו פורחת.

לצדך,
הרחק בשדות נשארתי
לא אכלתי, לא שתיתי
רק מאהבתך ניזונתי
לא שבעתי,
עד כלות אהבתיך

התמוגגתי מגווני צבעייך
מניחוח בושמך באפי.
התענגתי ממגע רוך כותרתך
מתחושת חמימות עלייך
משיקים בבשרי  

השקיתי שורשייך בנשיקות פי
הפריתי שחלות אבקנייך בזרעי.
הריתי פירות אהבתך ברחם נפשי.

מכל משמר עלייך שמרתי
כי בידי זר לא תיקטפי
כי לא ייבשו שורשייך
כי לתוכך תמיד
תזרום אהבתי.

ואת,
הפרח הקסום,
על אהבתנו גוננת.

עד שביום מן הימים נבלת.