יהושע קלרק / חושבים |
הלכנו שנינו ל"קפה-בר מואה" ושתקנו על כוס בירה.
לאחר שעות ספורות, ביקש משה להיות צלול עם צערו.
כך, דחה אותי משה.
חשבתי שאני חברו הטוב, שתמיד נהיה ביחד,
בכל צרה.
משה החל ללכת לבית הכנסת, דבר שאני לא עשיתי,
גם בתקופותיי הקשות ביותר, כשמתו אבי, אמי, אחותי ואחי בתאונת
דרכים.
תקופות
שבהם הייתי אחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|