אופיר שם לב שמשהו לא בסדר, כשניסה בפעם הראשונה להסביר לגננת
שלו שיש כמה גוונים של שחור, והיא, בגיחוך סלחני הסבירה לו שיש
רק שחור אחד.
זה היה משבר אמון די רציני, אפילו בסטנדרטים של היום. הגננת
הרי לא אמורה לטעות. אבל בכל זאת. משהו פה הסריח.
כשגדל, סידרת אי הבנות עם המורה למתימטיקה בנושא אינסוף, גרמו
לו לאבד אמון במין האנושי באופן כמעט מוחלט, ולהניח שבני אדם
מתחלקים לשטופי מוח, שכל מחשבתם ניזונה מהנחות יסוד שהונחלו
להם על ידי אחרים ולא נבדקו מעולם, ולו. הוא הבין כמובן, שזו
הנחת יסוד שאיש מעולם לא בדק, אבל זה היה בסדר מבחינתו. כדי
לבחון את העניין החליט להתגייס לצבא, וכשהרגיש שהוא עומד
להשתגע, קיבל אישור לכך.
אחרי שעזב את הצבא, החליט לשנות את המצב ורכש תמורת כבודו
העצמי וחופש המחשבה, תינוק מאישה שהייתה מעונינת לרכוש את
החומרים הללו והיה לה רחם.
כשהתינוק גדל, אופיר לימד אותו שיש כמה גוונים של שחור,
שאלכסון זה לא תמיד אסון, ושהתסריט של רחוב סומסום נכתב, ככל
הנראה ע"י חבורת מטורפים שדוגלים בשוויון בין קיפודים לבני
אדם, וכוונתם היא, מין הסתם, להשתלט על העולם בשלב זה או אחר.
כשהיה התינוק בן ארבע, החליט אופיר לתת לו שם: פרי, קיצור של
פריג'ידר, מקום מנוחתה של אמו עליה השלום, שלקחה עמה לקברה
הקריר את פיסת השפיות האחרונה של אופיר.
בזמנו, כל זה לא עניין או הרשים במיוחד את פרי, שהיה עיוור
צבעים מבחירה ומלידה. את רחוב סומסום לא מקרינים בערוץ הילדים
בכבלים, וחוסר העניין שלו בקיפודים ושליטה בעולם נופל רק מחוסר
העניין שלו באסונות ואלכסונים.

פרי גדל להיות נער נאה ורגיל בהרבה מובנים, שאף אחד חוץ ממנו
ומאביו יכול היה לראות או להבין. החברה הראשונה שהייתה לו, לא
חשבה שזה עד כדי כך מוזר שיש  ראש של אישה במקפיא שלו, אבל
עזבה אותו אחרי שגמרה בפעם הראשונה, בגלל גיבוב מילים נשי שלא
הצליח לחדור לעמקו כשם שחדר לעמקה.
הוא הצטער במידה מסוימת על האובדן, אבל זכר במעורפל שיש כמה
וכמה גוונים של שחור, והניח, אולי אפילו בצדק, שזה רק אחד
מהם.
את הבית עזב בשביל למצוא מקום עם פחות מרחב מחייה, ובשביל לא
להשתגע. הוא עבר לגור עם איזו בחורה שפגש באיזה פאב בירושלים,
מקום שאליו היה הולך  כדי לנסות למכור חתיכות מעצמו תמורת חום
אנושי. שיחת נפש נדירה עם אופיר, אביו מולידו, גרמה לו להבין
שחום אנושי קיים, ממש כמו אינסוף, רק בתיאוריה, ומוטב לו,
לאדם, לשמור את כל החתיכות של עצמו אצלו, כי אולי, כפי שהיטיב
לנסח אופיר בחדר הביקורים באברבאנל שנה אחר כך, אולי יזדקק להן
בהמשך.
הבחורה שעמה גר טענה ששמה הוא נורית, ולא הייתה לפרי סיבה
לחשוב שהיא משקרת. רוב הזמן היא למדה, שתתה, צרכה אי אלו
חומרים בלתי חוקיים וחוקיים למחצה, ושכבה עם חבר שלה. כשהחבר
היה בחו"ל בענייני עבודה, מה שקרה די הרבה, הי הסתפקה בפרי,
שסופק בה. זה אמנם נראה לו קצת מוזר אבל, כמו שאומרים, אין
בודקים בשיניו של סוס שניתן במתנה, עד שהסוס מגלה שעוד כמה
חודשים יהיה גם סייח קטן במתנה. מבחינת פרי, זה לא היה כל כך
מעניין. מבחינתו אפשר היה להוריד את התינוק באסלה, כמו שעשה
לגורים של החתולה שלו כשלא מצא להם מקום בבית. נורית, בלשון
המעטה, לא חלקה את גישתו לעניין, וכשהשתחרר מבית החולים, גילה
שהיא מתחתנת עם רן, החבר שלה. אף אחד מהם לא ידע, שבאותה עת
גידול סרטני בגודל של סטייק דשן מקנן באשכיו של רן, הופך אותו
לעקר לחלוטין, ומקצר את תוחלת  חייו באופן משמעותי ביותר.
כשגילה רן את החדשות הרעות, כבר היה מאוחר מדי בשבילו. כלומר,
מאוחר בשביל לשרוד, אבל לא מאוחר בשביל להתגרש מנורית, ולהפשיט
אותה מכל נכסיה הגשמיים, לפני שימסור את נשמתו לבורא התורן.
ובכך, לדרדר אותה לזנות, ולחתום את גורל הילד שלא נולד לחיים
של שפע ובושה, עד מותו בטרגי בטרם עת בתאונת דרכים טיפשית
כעשרים שנה אחר כך, ובאשכיו גידול סרטני בגודל של אגוז פקאן
מהסוג העגול.

בתור בן יחיד לחולה נפש, ואם שגורלה נחשף בטעות ע"י מעקל של
בנק דיסקונט, ראש תחילה, הצבא לא עמד על כך שיתגייס, והחיים
מחוץ לכלוב נפש עשוי בד ירוק והוראות מגבוה לא הפריעו לו
במיוחד.
פרי ניצל את זמנו הפנוי ללימודי פילוסופיה, אותם נטש במהרה
כיוון שלא התחבר להנחת היסוד שלה, שמה שהגיוני - נכון וראוי
לחקר. פרי הלך לחופה של ירושלים,ובעודו  מנסה ללא הצלחה הקפיץ
אבנים על המים (עקב המחסור הבולט בים), החל לחשוב על החיים.
זו הייתה, כמובן, טעות. המחשבה שחררה שד שהחל לכרסמו חי, ולא
נתן לו מנוח בשנתו, בערותו ובעריריותו.
הויתור על הלימודים השאיר לו יותר מידי זמן פנוי, וההתדרדרות
לא אחרה לבוא. שוב פרי מצא עצמו מנסה כרוכל המחזר על דלתות
זרים, למכור עצמו לאנשים תמורת מעות חיבתם. הוא היה, כאמור,
נאה במידה סבירה בהחלט, וכישוריו כאדם יצירתי ונבון בעל רקע לא
שגרתי סייעו לו במשימה זו. הוא היה איש מכירות מוכשר יותר ממה
שחשב, ובמהרה החלו קשרים חברתיים להיווצר סביבו, להיקשר אליו,
כמו צינורות דקיקים, השואבים את דמו, מוצצים את לשד נשמתו
ובתמורה מעניקים לו את סם השכחה. היו לו חברים, חברות,
אטרקציות.
אבל הכל היה מעייף כל כך, דרש כל כך הרבה השקעה וזמן.
חייו החדשים נקרעו בקרב הבלתי פוסק בין הרצון לחסוך בזמן
והניסיון להעביר אותו. "החיים", כך אמר לבחורה שחורת שיער
ונשמה שפגש במסיבה, "הם הגרועים בייסורי הגסיסה". זה היה,
כמובן, רק ניסיון זול למצוא זיון, אבל זה פעל. כך, לאט לאט,
נשחק רצונו להמשיך עם כל עניין האנשים האחרים בחייו.

הם שיעממו אותו, לא היו יכולים להבין אותו והוא לא אותם.
לילה אחד התעורר מחלום שבו עלוקות מכסות את כל גופו ושואלות
אותו "מה המצב אחי? מה עשית בסוף השבוע? יש מצב למסיבה?". שטוף
זעה קם ממשכבו וכשל באצילות שלא הייתה מביישת אוגר פיסח
למקלחת.
הוא הביט במראה וצלל לתוך עיניו שלו.
לא היה שם כלום.
גל נוסף של זיעה הזדחל על ערפו וירד למטה במורד הגב, מחפש דרך
לברוח מגופו. לא נשארו יותר חתיכות למכור. דמו דולל כמו בירה
במועדון.
הוא החליף את כל אשיותיו  בחיים שטוחים ויבשים ממצה שמורה של
פסח אשתקד. הם כילו את כולו, וזו רק שאלה של זמן עד שיגלו את
זה.
מדוכדך וחסר חיים התקלח והמשיך בחוסר חשק לנשום. האסימון נפל
לו.
יש רק סוג אחד של שחור.


סוף

הערות


7 בסיפור יש שני ציטוטים, האחד בנוגע למוות והשני של עלוקה.

7 משעמם לי. החיים הם מדבר, האהבה גויבה.

7 בסופו של דבר, אופיר צדק, ואם פרי היה שומע לו, הסיפור היה
נגמר אחרת, אבל לא יותר טוב.

7 נורית הוא שם שחולק פרח עם L.E.D.

7 השם פרי (Fri) הועדף על השם אמק (ור) בגלל האירוניה הקלושה
בסיפור עם נגיעה בדטרמיניזם.

7 אופיר ורן הם שמות של חיילים שלי.

7 נורית ופריג'ידר לא.

7 הסיפור אינו אוטוביוגרפי ברובו.