היא אמרה שהוא מזכיר לה את אלון.
הסתכלתי עליו, וראיתי את זה מייד:
העמידה המבוישת,
החיוך הנצחי,
הפשטות.

זה עשה לי חיוך כזה, כמו שלו, וחם מבפנים.
ואז, חשבתי שאולי זה לא רק איתן שמזכיר את אלון,
אלא כולנו.
שהוא השאיר אחריו משהו קטן בכל אחד מאיתנו,
כמו שאני מקווה שאני השארתי משהו קטן בכל אחד מהם.
אומרים שהאדם מחקה את סובביו.
לדעתי אנחנו פשוט מאמצים את הטוב מהאנשים הטובים סביבנו,
צוחקים דרך צחוקם,
מחייכים את חיוכם,
כואבים את כאבם.
לדעתי, זאת הירושה הגדולה ביותר שמישהו יכול להשאיר אחריו,
את עצמו בחבריו.