הצלילים בוקעים מיד שמאל כמו מניפה, אמרת אז.
ואגודל יד ימין מוליך את המנגינה בביטחון עד לשיא,
שעליו התעכבת כדרכך בקודש להגזים.
ערום מול פסנתר הקוניאק,
רוח סתיו חדש חודרת את הוילון
כמו מנסה להרגיע אותך.
אבל לתשוקתך אין גבול ועל כל צעד של האגודל במנגינה הסוחפת הזו
ניגרים אינספור אגלי זיעה.כמו טיפות הגשם הראשון, חצופות
וחדשות,
הן נורות על הקלידים התמימים.
הרוח הרכה עוד מנסה ואני מצטרפת אליה ומחבקת אותך מאחור
אבל אתה בשלך.
עכשיו אגודל יד ימין מוליך אותי בביטחון משקר אל שיא חדש של
כאב.
והמניפה שנפרשת, יד ההחמצה אוחזת בה. |
