שני שירים יכולים להכתב מהנוזל הסמיך הזה שיוצא לי מהעיניים
אחד מספר על אהבה גדולה שיכלה להיות אבל לא הייתה בגלל אחד
מהצדדים
השני מספר על רצון גדול של אוהב קטן להיות גדול בעזרת ילדה
גדולה מאוד
הכאב היה עצום באמת אם הייתי מרגיש מה שהרגשתי אז
אז נשמע כל כך מזמן אבל הבריות האחרות לא הספיקו לרוץ כל כך
הרבה
הזמן לא לינארי כשהיא פה

הייתי רוצה לחשוב שהיא עכשיו בדרך חזרה, כולה מלאה חרטה
ודמעות
הייתי רוצה לחשוב שהיא יום אחד תרצה אותי ורק אותי
אני מייחל לזה רק כדי לספק את הרצון שלי, זאת כבר לא אהבה
זה התחיל בסיפור הראשון ונגמר בשני ואפילו השני לא נגמר
לומר שהראשון התחיל זה רק בגלל רצון גדול

אין לי כוח לעשות למילים שלי קסמים, כמו שאין לי כוח לגדל את
הילדה שלי
היא לא שלי. היא לעולם לא תהייה.

את יודעת משהו...
באותו רגע של מה שנראה כתשוקה חייתית מלאת דופק ולחץ דם
יכולתי באמת להרגיש את מה שאני
החיכוך המאופק הזה עשה נפלאות לסתימות בהבנה של שנים
באותו רגע שהיא נחה עלי בשקט יכולתי באמת להרגיש מאושר.
לעזעזל איתה. שתמות. שתעלם מזיכרון קיומי.
איך יכולתי לתת לאחת כמוהה לגרום לי אושר?
ההיגיון שלי דוגל בהפקרות והאמוציונל שלי מנצל את החגיגה
אם אמשיך כך יאנסו אותי כל אותן עזובות-נשמה
או שתבוא האחת ותציל אותי מגורלי
האחת - אוסף של מאפיינים שכל פעם אני מוסיף לו גורם ומרחיק את
הנחיתה שלה בצלם מישהי שאני אי פעם אפגוש.