אני בספק אם תבינו, אבל זה קורע אותי

כואב.... מבפנים לבחוץ
מהמרכז לצדדים....
         כואב.
כל כך כואב-
   שנפשי אינה יכולה יותר
   שאף היא אינה עומדת.
אם אפתח את פי-
    הצעקה תצא-
    תפלט...
ואיש לא יוכל לשלוט בה-
                        בזה!
אני חשה את ליבי-
   הוא פועם ופועם
   והפעימות מתחקות...
   הדם רץ-
   ובזריזות כה רבה הוא עובר את כל מערכת גופי...
הוא מתפשט...
     אט-אט-
     וכה מהר.
אני לא יודעת אם לברוח-
אם יש לי את הכח.
אני לא רוצה לצעוק-
     אך אני נחנקת מבפנים.
יש כל כך הרבה אנשים מסביבי-
 אך איש לא שם לב שהחיוך על פרצופי מדומה.
 כבר ימים.
שהדיבור מיותר- מסתיר
איש לא מסתכל בתוכי-בעיני
ורואה שהן נוצצות מדמעות שרוצות לרדת
אבל הן לא ירדו....כשם שהצעקה לא תיפלט.....ואולי כן?