|
אני בספק אם תבינו, אבל זה קורע אותי
כואב.... מבפנים לבחוץ
מהמרכז לצדדים....
כואב.
כל כך כואב-
שנפשי אינה יכולה יותר
שאף היא אינה עומדת.
אם אפתח את פי-
הצעקה תצא-
תפלט...
ואיש לא יוכל לשלוט בה-
בזה!
אני חשה את ליבי-
הוא פועם ופועם
והפעימות מתחקות...
הדם רץ-
ובזריזות כה רבה הוא עובר את כל מערכת גופי...
הוא מתפשט...
אט-אט-
וכה מהר.
אני לא יודעת אם לברוח-
אם יש לי את הכח.
אני לא רוצה לצעוק-
אך אני נחנקת מבפנים.
יש כל כך הרבה אנשים מסביבי-
אך איש לא שם לב שהחיוך על פרצופי מדומה.
כבר ימים.
שהדיבור מיותר- מסתיר
איש לא מסתכל בתוכי-בעיני
ורואה שהן נוצצות מדמעות שרוצות לרדת
אבל הן לא ירדו....כשם שהצעקה לא תיפלט.....ואולי כן? |
|
|
לפעמיים נדמה לי
שכל מה שאני
עושה...
זה לכתוב
סלוגנים על כוס
קפה...
זה דור שלם של
סלוגנים שאיש לא
יודע על
קיומם...
אחמד אחמד
בסלוגן הפרישה
מהדמות שלו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.