כמו שניעורים מחלום אני יושב על ההגה.
העייפות גדולה והשרירים מכווצים.
איני זוכר מהיכן יצאתי או להיכן אני נוסע.
חושך מוחלט וערפל כבד מגבילים את הראות למטרים ספורים.
הכביש ישר, צר ומונוטוני.
איני יודע כמה זמן אני נוהג, מחוג הדלק תקוע והספידומטר שבור.
העיניים כואבות דומעות ואני חש בעייפות משתלטת עלי.
אני מדליק את הרדיו ושומע רעש סטטי.
תחושת חנק באוויר והחלון פתוח.
אני משחרר את העניבה ולא מזהה את בגדי.
מרחוק באופק אני רואה אור מתקרב.
אני לוחץ קלות על הבלם והדוושה נוגעת ברצפה.
אני לוחץ בחוזקה והרכב לא מאט.
האור מלפנים כבר קרוב ומקבל צורה.
אני מאותת לנהג לעצור שירד לשוליים.
הוא נוסע עם אורות גבוהים ואיני רואה כבר דבר.
האור נמצא בכל מקום אני שומע צפירה ועוצם את העיניים.

אני פוקח את עיני כמו שניעורים מתוך חלום.
אני עייף ושרירי מכווצים.
אני יושב ליד מושב הנהג אך איני יודע להיכן נוסעים.
בחוץ חושך מוחלט וערפל כבד, הכביש ישר וצר.
אני פונה לנהג אך הוא אינו מגיב כמו בטראנס.
אני מביט בשעון אך הוא נעצר.
הנהג מדליק את הרדיו אך לא מוצא תחנה.
הוא נראה מוכר אך אולי זו רק תחושה.
אני פותח חלון והנהג משחרר את עניבתו.
מרחוק אור, מכונית מתקרבת.
המכונית לא מאיטה והנהג נראה לחוץ.
אורות הפנסים בעיני רעש מחריש אוזניים אני עוצם עיניים ואז
דממה.

אני פוקח את עיני כמו אחרי חלום חסר תחושת זמן או מקום.
עם גב כואב וצוואר תפוס אני יושב במושב האחורי במכונית...