"אתה רציני?"
"את רצינית?"
"אני לא יודעת"
"אממ... אם את רצינית אז אני רציני"
"טוב נגיד שאני רצינית. אתה רציני?"
"כן, אני רציני"

וככה מצאתי את עצמי מתנשקת עם אריה. אף פעם לא חשבתי שדבר כזה
יכול לקרות כן?!
גם כשאמרתי שאני מוכנה להיות רצינית לא חשבתי שהוא יהיה רציני
כל כך, ובכלל לא דיברתי ברצינות באותו הרגע. גם הוא לא חשב הוא
יהיה רציני, זה פשוט קרה.
אריה גדול ממני בשנתיים, אני בי'א והוא כבר בצבא. אבל הוא יותר
ביישן ממני הוא ממש ביישן...
זה היה ממש מוזר לשבת בחדר שלי ולהתנשק. לשמוע את כל הרעש מחוץ
לחדר ולהתנשק.
אני לא בוגדת ביותם! ממש לא! אני ואריה סתם ידידים אנחנו עושים
את זה בלי אהבה ממשית האחד לשניה, ויותם הוא לא החבר שלי. אם
באמת יהיה בנינו משהו אני אפסיק את השטויות עם אריה. והוא יודע
את זה, אריה.
אבל לא עשינו שום דבר סתם התנשקנו, זה לא כזה ביג דיל...
אתמול הוא ניסה לנשק אותי, אריה. וצחקתי לו בפרצוף. הוא לא
נעלב, להפך, גם הוא חשב שזה מצחיק.
אחר כך אני יושבת בשיעור תנ"ך ומניחה את הראש על השולחן.
בעדינות כזאת, בשקט בשקט. וחושבת על כמה החיים לא פיירים ולא
בסדר. וניר בא להגיד לי שלום ואני לא עונה לו.
ואז רום נכנס לכיתה כדי לשאול אותי אם אני עדיין כועסת למרות
שהוא ביקש סליחה. אני מחייכת ואומרת שלא והוא צוחק עליי ואומר
שהוא כן.
שעתיים אחר כך אני הולכת לאריה. אפילו לא צריך לשאול למה.

בשבוע הבא אני אראה את יותם,
ואני ארגיש טוב יותר.
כי אני אוהבת אותו, את יותם.