נימיי זוחלים תחת האדמה הרכה
רוחשים כאוגדה, נעים,זעים
רק בטל בוקר יעלו אל פי
ניזונים מפלנקטון וכמוסות אויר
מדודות במכסה
במחילות מדוכה אשד שד
הם מונעים על גז ובנזין וניצתים עפים אל האור
כאשר יגיעו לסף יפקעו
זחלי ומתוך שכבתם הקשיחה
ישפריצו החוצה
מותירים צדפה דהויה
ריר ומלוח
ינבטו לבוץ וירקבו
בלחות של אמא אדמה,
בתוך כד אאסוף שאריתם
ואובילם אל חוות ההשמדה
הפרטית שלי
שם אוכל לוציפר לקולעם
באשי ולתלותם
כמחרוזת ייאוש צווארי
שאיננו.
כשארשוף בחלקתי הנשכחת
אשאף ואנשוף ואשאף ואנשוף ואשאף
אשכב.