החזקתי ביד קלמנטינה גדולה מאלו שמשפריצות שמקלפים. וחילקתי לו
פלח פלח כמו אימא דואגת . הוא הסתכל עליי וידע שאני הולכת
להגיד משהו אבל לא היה בטוח, חשב ששוב עשיתי משהו טיפשי. ישר
שאל לפני שהוצאתי מילה "בגדת בי?" אמרתי לו "בחיים לא" ענה "זה
לא שלא עשית את זה". חייכתי חיוך מבויש אך המשכתי, כי ידעתי
שהחיים איך שהוא הפכו אותו חשדן, והבלגתי כי יש שיגידו שאני
זאת שהפכתי אותו לכזה. אמרתי לו אני רוצה להגיד לך משהו אחר,
שוב הוסיף "בשבילי נשיקה זה גם בגידה" הסתכלתי בו והבנתי מה
עוללתי לו כל הזמן הזה, איזו אנוכית הייתי. אמרתי "חמוד זה לא
משהו כזה תן לי לדבר" בשלב הזה מהלחץ התחיל ללכת בחדר הלוך
ושוב הלוך ושוב ואמר "אני מחכה דברי חמודה שלי" אמרתי לו
"נגמרו הימים שאני במקום הראשון, אתה במקום הראשון. אני חושבת
שאני ... " ועצרתי לרגע , אפשר היה לראות עגלי זיעה קטנים
ניגרים מהמצח שלו שנהיה מקומט. "אני מאוהבת בך אני חושבת
שנועדנו להיות ביחד, שזה אתה ואני לנצח" הסתכל בי חצי מחייך,
היה לו מבט לא מאמין כזה שמבקש לשמוע עוד כמו אומר "זה השלב
שאת צריכה להחזיר לי את האגו הגברי שלי שנאבד איפה שהוא בפעם
השלישית שחזרנו". המשכתי "אין חלק בגוף שלי שלא נמשך אלייך,
שלא רוצה אותך אתה הגבר היחידי שידעתי בחיים שלי". בשלב הזה
המיץ של הקלמנטינה היה לו על כל הידיים זה לא שינה לי אמרתי לו
"בוא חמוד חבק אותי" התחבקנו אני הוא והמיץ בערך שעה.
גם היום, שכבר גדלו מאז מיליון קלמנטינות, שאני מריחה ריח
קלמנטינה טרייה אני נזכרת בחיבוק שלו שהפך אותי מאשה, לבן אדם
טוב.