יפה... איפה יפה? כזו חתולה מפונקת, אי אפשר שלא לזהות אותה...
ישר מתחככת באנשים, מתמסרת כולה. החתולה היחידה שהסכמתי לסבול,
שחייכתי כשליטפתי אותה, ואני באמת לא סובלת חתולים. אז איך
אותה הצלחתי לחבב? בגללך, בזכותך.
הלכתי קודם לדואר, בדרך חזרה עברתי ליד המקלט שמאחוריו הספסל
שאנחנו בדרך כלל יושבות עליו, או לפחות ישבנו... על המקלט היתה
חתולה אפורה, היא גרמה לי להיזכר ביפה. קורה שאת נזכרת לפעמים
ביפה? איך היא הרגיעה אותך באיזה יום שהיית בעצבים... היתה כמו
סם הרגעה בשבילך לקצת זמן.
מצחיק איך שחתולה, אחד היצורים שאני פחות אוהבת מזכירה לי
אותך, הילדה שאני אוהבת כבר חצי שנה. ואיך שהלכתי את הכמה
מטרים האלה הביתה וחשבתי עליך, על איך שאת יכולה להתנתק ככה,
על זה שחשבתי שהגענו למצב שהקשר באמת סבבה שכזה, בכיף. אבל יום
אחד אמרתי לך מה שאני מרגישה וחושבת ונעלמת... את לא צריכה
הרבה כדי להיעלם, אני יודעת.
ולמה אני ממשיכה להאמין בך? אחרי שכולם כבר ויתרו, כשאנשים
אומרים לי לא לצפות ממך ליותר מדי. אני יודעת למה אני יכולה
לצפות ממך ובכל זאת אני מבקשת יותר, כי אני יודעת שיש בך יותר.
ואת יודעת שאני יודעת את זה... את בעצמך אומרת שאני מבינה
אותך... ולא הרבה מבינים. אז את בורחת ממני כמו שאת בורחת
מעצמך, כי לא מספיק שיש לך את עצמך ואת בקושי מצליחה להתמודד
עם זה, את צריכה גם מישהי שכל הזמן תשים לך מראה מול הפרצוף?
ובמיוחד כשאת חושבת שאת לא משהו, שעדיף שאנשים יכירו את הצדדים
הכפיים שלך, כמה שאת מצחיקה וחמודה, אבל לא את מה שיש בפנים.
לפני איזה חודש-חודשיים חשבת שאכזבת אותי ואמרתי שעדיין לא...
למה את מתעקשת לצעוד בדרך הזו? למה ממשיכה לאכזב... ולמה אני
יודעת כבר מה תהיה התגובה שלך לפני שאני עושה צעד ובכל זאת
מקווה לטוב?
אני עדיין מאמינה בך, ועדיין לא מוותרת, כי אני אוהבת אותך
ורוצה שתכירי את עצמך, שתדעי לאהוב את מי שאני אוהבת בך.
אולי תבואי איזה יום לשבת על הספסל בחוץ? אולי במקרה יפה תבוא,
את אוהבת את יפה, היא עושה לך טוב.



דצמבר 2002