וכמו כל יום, לפני השינה,
אני מתפלל,
אני מתפלל ליום המייחל,
ליום בו אמצא אהבה,
ליום בו אדע מהו מקורה,
ליום בו אדע מי אני באמת,
וביום אשר אוכל להפסיק לחלום,
ושהכול יהיה אמת.

אבל אני, בעצם מי אני?!
אני סתם עוד ילד מתבגר,
שעדיין לא בטוח בקשר לאהבה,
ועדיין אין לו שאיפות,
אני בעצם ילד כל כך סגור,
ואם מסתכלים מקרוב ובודקים,
מוצאים לא רק את הילד הטוב שבתוכי,
ולא רק את הילד הרגיש,
אלא גם את זה שמכל חבריו וממשפחתו,
שומר סודות,
את זה שכל כך שונא, שכל כך מתעב,
את זה שמת לבכות, לעתים קרובות,
אך את כל הדברים הללו הוא לא יעשה,
כי מפחד הוא מכל התגובות.