לא רוצה לגעת
בדבר על השולחן
הוא קורא לי, וצורח
הוא רוצה להיות מושלם
לא מקשיב לצלצולים
ומתעלם מאזהרות
לא יודע מה יקרה
לא רוצה יותר לראות

את הדרך כבר שכחתי
אך החומר כבר מוכן
הוא משגע את הבטן
ואת הראש צורב לכן
הוא שומר על השגרה
שלא תחזור שוב על עצמה
הוא ממוטט את החיים
הוא מוחק כל מסקנה

של הגיון בריא של נעל
שהופכת לתשישות
מחכה לפיתרון
אחד קטן, אחד פשוט
מבריח כל סימן
של אהבה, וידידות
מוחק את העולם
תמורת שניה של חולמנות

ניצב כחומר, על גלגל האבניים
מחכה שיתחילו לסובב אותי
מחכה שיתחילו לעצב את דמותי

הם שוכחים לשים מים, וזה כואב אימים
הם לשים עם הידיים, זה מתחיל כמגע נעים
וזה מועך אותי בכח, אני לוחץ בחזרה
הלכלוך עכשיו עליהם, אך אין לי שום צורה