ריקסי הייתה הילדה הכי שקטה בכיתה, אבל זה לא אומר שלא היה לה
מה להגיד. היא רצתה, אבל יואל תמיד הפריע לה. חברה שלה אמרה
שזה רק בגלל שהוא בטח מאוהב בה, אבל זה לא שינה את העובדה שכל
פעם שהיא אמרה את המילה הכי קטנה, נגיד, 'המורה, אני צריכה
לצאת לשירותים' - הוא כבר היה חייב לצרוח שריקסי בטח רוצה
להביא ביד. כאלה.
ריקסי בכלל לא ידעה מה זה להביא ביד, אבל היא מיד נעלבה. הוא
היה ילד מעצבן ולפעמים היא הייתה מעדיפה שייצא לה קצת פיפי
בתחתונים, רק לא להגיד משהו שכולם ישמעו.
פעם אחת, כשבער לה על קצה הלשון משפט חשוב, היא רשמה אותו על
פתק: 'המורה, אני יודעת את התשובה, זה 0 מעלות'. זה היה שיעור
כימיה. המורה לימדה על מצבי צבירה של המים. אז אפילו שאף אחד
לא שמע את התשובה שלה, היא הרגישה טוב.
מאז היא התחילה לכתוב לעצמה פתקים קטנים. היא אפילו הכינה
פתקים גזורים בערב בשקית ניילון. למחרת היא הייתה שולפת אותם,
אחד אחד, כותבת משהו, ומעבירה לשקית ניילון שנייה, אחרת. בבית,
אחרי בית-ספר, היא הייתה מוציאה אותם ונזכרת איך ומתי כתבה כל
אחד מהם. ומחייכת לעצמה.
זה לא החזיק הרבה זמן. יואל הבנזונה עבר על-יד השולחן שלה ומשך
לה את השקית. הוא כנראה תכנן את זה טוב-טוב מראש. כבר היה סוף
היום והמוני פתקים הצטברו לה בשקית, עם מיני הערות ומחשבות
שהיא התכוונה לחשוב עליהן שוב בבית. יואל הרשע כאילו הניף
בהיסח הדעת את השקית באמצע הכיתה, וכל הפתקים התעופפו בין
השולחנות. הילדים הרימו אותם וקראו בקול: 'משה אמר לעם להיות
סבלניים', 'פרעה היקשה את ליבו', 'להגיד לאמא שצריך לרחוץ את
חומי', 'החצאית של המחנכת מלוכלכת בגיר', 'אני שונאת את שיעור
חשבון'.
ריקסי התחילה לבכות. המורה צעקה לכולם לשבת, אבל הם לא שמעו
לה. ריקסי ניסתה לאסוף את הפתקים, אבל מהר מאוד זה הפך למשחק
תופסת חסר טעם. היא התיישבה במקומה ובכתה עוד. ואז היה צילצול
והיא הלכה הביתה.
למחרת היא לא כתבה פתקים. זה היה חסר לה.
אחרי שבוע היא קנתה מחברת שנראתה כמו מחברת כיתה רגילה. כמו כל
האחרות שלה. היא הייתה כותבת לאורך כל השיעור ואף אחד לא ידע
מה. מהר מאוד היא כבר השתמשה במחברת שנייה. כותבת סיפורים
קטנים.
הרבה שנים היא שמרה אותם לעצמה.
היום היא כבר גדולה. היא כותבת כל הזמן. היא מפזרת מילים בכל
מקום. ולא איכפת לה להראות אותן לאנשים. גם ליואל. הוא כבר לא
מפחיד אותה. היא קצת מרחמת עליו. בגלל זה היא אפילו הסכימה
לצאת איתו פעם. שלא יגיד שהיא סנובית. אבל היה כל-כך משעמם.
|