לך,

לא היית מגיעה לשיעור הזה אילמלא המרצה היה מעביר דף נוכחות,
והמרצה מצידו לא היה מעביר דף נוכחות לו ידע שהסטודנטים ימשיכו
להגיע לשיעור ללא רישום. העובדה המצערת הזו מרכזת בתוך חלל קטן
וצפוף חמישים סטודנטים טרוטי עיניים ומנקרים. "היום", מפתיע
המרצה הלא מפתיע בעליל, "נמצאת איתי האסיסטנטית שלי, היא תעביר
לכם שאלונים מהמחקר שלה". אומנם כשאת בתואר שני את כבר יודעת
את הפרט החשוב שהסטודנטים הם המדגם הכי מייצג (וזמין) למרצי
החוג, והם מרבים לעשות בו שימוש. ומאידך, גם זו דרך מרעננת
לפתוח את הבוקר. כמה דקות של פטור מסולמות מדידה, סוגי דגימה
והגדרות אופרציונליות.

אימא שלך אומרת שעכשיו כשיש לך דירה, את מתחילה להסתדר
מבחינה כלכלית וגם התואר השני מתקדם לא רע, הגיע הזמן.

"האם יש בחייך אדם קרוב בו את יכולה להיעזר בעת מצוקה?" שואלת
האסיסטנטית בטופס ארוך ומייגע בן עשרה עמודים, "עם מי את
מתגוררת כעת? האם את נמצאת במערכת יחסים זוגית? אם כן דרגי את
מידת שביעות הרצון שלך מחיי הזוגיות בסולם שבין 1-7".

אימא שלך חושבת שהגיע הזמן כבר עשר שנים. היא התחילה לקנות
לך מצעים ומגבות כשהתחלת את התיכון. את מתלבטת אם לומר לה,
יודעת שלא תצליחי להתאפק עוד הרבה.

"מה הציפיות שלך מחיי המשפחה שתבני ואיך את רואה אותם בעוד עשר
שנים?" המספרים מתכוננים לאתונה 2004 מול העיניים, את בוהה.
כשאת יודעת שמישהו עומד לשאול את כל השאלות האלו, את יכולה
לשלוף לו בקלות את כל התשובות. הן יהיו מאורגנות, מנומקות,
הגיוניות. היית בסרט הזה, ניהלת את השיחות הוירטואליות, ערכת
משחקי תפקידים. חשבת שאת מוכנה, ולעזאזל דעות קדומות. אבל
הרגעים האלו, שתופסים אותך לא מוכנה, עושים אותך מבולבלת.
ובכלל, מאז שהפקרת את כורסת הפסיכולוג המרופדת לישבנים זרים,
והחלפת את התשלומים החודשיים במשכנתא אמיתית, קצת קשה לך
להתמודד עם רגשות באופן עצמאי.

ואם כבר מדברים על  הפסיכולוג שלך, גם הוא חשב שהגיע הזמן.
למעשה, בסקר דעת קהל מורחב, שמעולם לא התבקש ובוודאי שלא על
ידך, נמצא שרוב האנשים שפגשת לאורך החיים חושבים שהגיע הזמן.
חלקם טרחו לציין זאת בבירור, כולל הצעות אופרטיביות, אחרים
הסתפקו בהנהוני שלום כלביים ונוגים כשנתקלו בך ברחוב.

המרצה מודיע בצורמנות שזמן מילוי השאלונים הסתיים, תיכף הוא
יחזור לדון בסולמות המדידה שלו. בתוכך מתנגן בעדינות מוציאה
מהדעת גלגל"צ הפרטי שלנו, מאתמול בערב. היד שלי מלטפת את
פנייך, גולשת בעדינות לצוואר. את עדיין בשאלות הראשונות, מחפשת
את המשבצת שתתאר את מה שעובר לך בלב, בגוף. שמי, סדר, רווח,
מנה, המרצה חורק עם הגיר על הלוח. גם שתינו עניין של סטטיסטיקה
- עשרה אחוז מהאוכלוסיה. אולי את זה אימא שלך תצליח להבין.