אהובתי, יקירתי,
כברת דרך עברנו יחד,
אך הגיע זמני לעזוב,
הגיע זמני ללכת,
בל  תדאגי, תמיד תהיה בליבי,
זיכרונך ממני לא ימוש לעד,
מכיוון שכאשר אתחיל ללכת, ואתרחק,
אוכל עדין לראותך דרך השדה שליד ביתנו,
דרך הים אשר קרוב לארצנו,
דרך היערות ומתוך העצים בהם אסתתר,
דרך ימים ואגמים,
אוכל גם להתבונן במים הזכים אשר מתחתיי זורמים,
לשטוף פניי, ולראות פנייך,
ואת, את שומרת עליי מכל רע.

חודשים אשר הסתרת אותי, סיכנת חייך למעני,
אך לא אוכל עוד את חייך לסכן,
לכן הנני חייב לברוח,
אני אשוט למרחקים,
אסתתר במחבואים,
וכך אדע שחייך כבר לא בסכנה,
וכאשר לא תהיה עוד דאגה,
אחזור אלייך, וכך נוכל את אהבתנו לנצור לעד,
ולשמור אותה לעוד הרבה שנים,
רק בשבילנו,
רק בשביל שנינו,
ללא דאגה, וללא פחד,
ולהקים את מה שחודשים חלמנו עליו,
משפחה משלנו, כמו שתמיד דיברנו.



                                                           
אוהב אותך.