אני יושב כאן וחושב, הרוח מנשבת קלות ונדמה כי
קולם של עלים הנושרים מן העצים מרשרשים בלחישה חרישית
קוראים לי להתחזק, להאמין בעצמי, לא לעצור עכשיו...

עבר זמן רב, הים רגע פעם נוספת ואני ממשיך לשחות לעבר החוף
למרות כל התלאות, ממשיך אני בדרכי שלי פצוע ועייף אך
קולם של שליטי הים מהדהד באזניי בכל פעם שאני חותר עוד צעד
לעבר החוף הלבן.

רבות היו הפעמים שרציתי לוותר, פשוט לעזוב ידיים ולשקוע בשקט
אל הקרקעית השקטה והמוגנת רבת האלמוגים והקרירות, לשכב על
הקרקעית,
לצפות בשברי האור הקלושים אשר מגיעים מן הרקיע ולהרגיש את החול
הקר.

אך בכל פעם שניסיתי הים החזיר אותי בחזרה ושוב אזרתי אומץ
להמשיך.

יש סיפורים על אוצר הטמון בחוף, בין אם אמת או שקר בדבר, עברו
ימים רבים במסעי ולכן לא אוותר עכשיו, בכדי לדעת אם אמצא את
האוצר עליי לעבור את הדרך, קשה ככל שתהיה, אני לא חוזר !
אחרי הכל, תמיד אוכל לחזור למים ולחפש אוצר אחר...