מראיין: "שלום!
קנאה : "שלום".
מראיין:" מה שלומך?"
קנאה : "נורא! הרגעה גילית שלילד אחד בצפון הארץ יש אופניים
כחולות! אני רוצה אופניים כחולות! גרררררר"
מראיין:"אה, טוב, כן. בואי נתחיל בשאלות
קנאה, מדוע את רוצה דברים של אנשים אחרים?"
קנאה: "אני? אני? אני לא רוצה שום דבר של מישהו אחר, רק את
החולצה של הילדה מפ"ת ואת המכנסיים כמו המכנסים של הילד בנתניה
ואה גם את הכדור של הילדה מבאר שבע אווווו וגם-"
מראיין: "כן, טוב זה מספיק, אני חושב שהראת לכולנו את ההפך."
קנאה: "גררררר"
מראיין: "אאא אני חו חושב שככדי שנעבור נו נושא, קנאה, יש
שאומרים שהקנאה מכוערת, מה יש לך לומר על זה?"
קנאה:"מכוערת? מכוערת? מי אמר את זה? מי מי? תצביעה עליו שאני
אהרוג אותו!"
מראיין: "זה לא רק אחד, טוב נו, זה כל כך קשה להיות מראיין
צריך לנסות למצוא סקופ, ובדרך אתה צריך לראיין משוגעים."
קנאה: "תגיד תודה! אתה לפחות מראיין, אני גם רוצה לראיין, אני
גם רוצה תוכנית! זה לא פייר!"  
מראיין: " שתקי נודניקית! , יו איזו קנאית זו"

קנאה נעלבת ועוזבת את החדר

מראיין: "טוב נו, אף אחד לא צריך לקנא...."