אוטמת את האוזניים
סוגרת את העיניים
הנשימה מאטה את קצבה
והנה, צללתי לתוך הנשמה

דפיקות הלב אינן נשמעות
העיניים פקוחות-סגורות
כוח רב אותי עוטף
רגשות של צער יגון וכאב

אני צועקת, זועקת ואיש
אינו שומע, רואה
כולם בלי פנים לידי
עוברים,חולפים
החיים כבר אינם נראים

פוחדת ממבט חודר
של אותו בחור,גבר מסכן
מבט שחודר לתוכי, כמו
סכין חדה
וחותך אותי
שורף אותי

לא רוצה לשמוע וגם
לא לראות
הגשם דופק על החלונות
הגשם יורד ממני כדמעות
מלוח, ההרגשה בפה
מתי זה ייגמר?