אני קם בבוקר ורוצה לשבור את המראה.
אני תוהה לעצמי, למה עיניים רואות לרוחק,
ולא לעומק.
אם בנית משהו מתוחכם, למה לא עד הסוף?
הנוף המכוער מרחוק מעוות מראות יפים כל כך,
של ארץ מלאת זהב.
אין לי דבר להציע לך חוץ מליבי.
עצם המחשבה שלא תרצי גם את זה,
קורעת אותי לגזרים.
אולי פעם אגלה לך.
אולי פעם תביני.
בינתיים, השיחות איתך כרגיל .
הקץ מתקרב אלי במהירות מפחידה.
סימנים של סערה למרות שהכל לכאורה בהיר.
רק שלא תבוא שקיעה,
רק שלא תבוא שקיעה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.