ערבת החורש נרעדה
ענפים נופצו והביטו בירח המת לאיטו
והם ריחפו מעל מים כהים זוהרים
באור יקרות מזמן לזמן הם יוצאים
מאז אלפי שנים הם ניגלים, מבשרים
על מוות וחיים, אבקה וכשפים, טובים ורעים
חיים ומתים רק לבשור הבשורה
וכמו תמיד הם יעברו על פני הגברת
הזקנה וישאירוה בודדה.
והיא עדיין מחכה לבשורה
עבר החורף ועבר האביב ולמה היא מצפה?
אולי להושעה מהירה? אולי פריחה של וורדים?
לא היא עדיין מחכה למלאכים שיספרו לה
ויושיעו אותה
ולמה היא בעצם מחכה? מילים ריקות
חסרות תשובה אמיתית
התושבה האמיתית כבר שוכבת בליבה שנים
וברגעי פיכחות הינה מתעוררת ודוחפת
את הזקנה חזרה למשכב ולדיכאון.
ובוקר אחד כשהשלג נגע נגע בפני הזקנה
הגיע מלאך בודד הוא פתח מגילה
והקריא מתוכה את הבשורה
במבטו הנודד
הגיע זמנך למות |
