This life is too much for the living

השמש שוקעת עלייך, והדמעות שלי לרגלייך
אי אפשר לעצור אותך הלילה you can't, nothing can stop her
tonight
את צריכה לרדת ממש נמוך
כדי לעלות למעלה

העיוולת הגדולה מחכה לך בכל יעד
נסיעות ארוכות שמביאות אותך חזרה לאותו המקום

אין לי חרוז קסום שיבטא את צערה
אין לי את דלקת המילים שישקו את השריפה שבנשמתה
כל מה שיש לי זה את הדמעות האלה שיורדות על כאבה
האמיתי. האמיתי. כמו אהבתה הבלתי נמצאת.

ולבי מתדפק על דלתה. קורא שלט שצורח"תיכף אחזור, (אני מקווה!!!
אני נורא מקווה!)"
מתיישב בצד על המדרכה וכותב שירי המתנה. מאזין למוזיקת
מעליות...מדליק סיגרייה...

מחכה מחכה....
בוכה...מתאהב בה קצת יותר, נופל ומתבלבל.
קם.
מסתכל.
הולך לישון.



היא לא יכולה לאהוב
הלב שלה הוא מנוע חזק אבל לא רגיל לעבוד על בנזין
בסה"כ אהבתי אותה כמו שאפשר רק לאהוב
בסה"כ היא לא יכלה. מטורפת בדיוק כמוני.