הייתה חגיגה, הייתה שימחה, הרגשה עילאית
שאט אט נעלמה.
כולי תקוות וכולי צפייה
שאותה הרגשה תשוב למקומה.
החומרי יכול לעזור אך האם יכול הוא להוקיע?
הרגשי אינו יכול לעזור
ובכן האם אותה הרגשה עילאית לעולם לא תשוב למקומה?
האם הדרך בה בחרתי
הייתה היא החלטה
אשר טובת הצד השני
היא היחידה אשר נלקחה בחשבון?
האם גזרתי על עצמי לרצות
מבלי להתרצות?
ואם אכן בחרתי בדרך שבה רק הצד השני מתרצה
(ואם יתרצה הוא לאורך כל הדרך הרי הוא שהשגתי את מטרתי)
אך אם לא יתרצה- הן זה אומר ששני צדדים הפסידו?
הייתה חגיגה לשני הצדדים,
שימחה לשני הצדדים
שאט אט נעלמה בצד אחד
כולי תקוות וכולי צפייה שאותה הרגשה לא תיעלם גם בצד השני. |
