נעם כרמי / ים |
רצה על החול
שוקעת בו כמו ביצה
הביצה של הדיכאון שלי
רצתי מהר
פחדתי שזה יכאב
נשכבת על החול החמים
והוא מלטף אותי
כאילו הוא אוהב
אבל זה הרי לא יכול לקרות
כי בזמן האחרון אף אחד לא
אוהב
כמה עצוב יכול בנאדם להיות?
התגלגלתי בתוכו
עד המים, הים
היא קמה ורצה אל העמוק
צוללת נכנסת פנימה אל הכחול
אז אני לא מפחדת
כי אני כבר יודעת
שזה לא יכאב יותר
אני פוקחת עיניים
ושם מתחת למים, הכל כחול מסנוור
הגלים שמסביבה קרירים
הם מלטפים ועוטפים אותי
כאילו הם אוהבים
אבל זה הרי לא יכול לקרות
כמה כואב יכול אדם להיות?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|