טוהר הנשק הנוזל בפאתי העיר הנצורה
מביט בעיניים הכואבות,
ודמעות הייאוש
שנכנסות אל בור ללא תחתית.
הזעקה הנשמעת מרעידה את כותלי התת-מודע
שרוצים לזעוק גם הם,
אך שפתיהן נשארות חתומות ושותקות.
טוהר הנשק נוזל אל הקיבה המלאה בדם הכיבוש,
ואני רק רוצה לצרוח,
ואני רק רוצה לבכות,
ואני-רק רוצה לחיות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.