אהבתי את שירי, בסך הכל היה לי טוב ובטוח אתה. לא נחשבה לבחורה
מבריקה, אבל בהחלט אינטליגנטית והמבט על פניה נעם לי, בכל מקרה
לא השלמתי לחלוטין עם האפשרות שהיא היא תהיה אם ילדי, לכן
בזהירות המשכתי לחפש, נשמע גועלי, אבל אני משוכנע שרוב הזוגות
נמצאים בסיטואציה דומה ברמה זו או אחרת בטרם מתחתנים.
שבת אחת כשנסענו לטבריה, פתחה מתוך שעמום את מגירת הכפפות
ושאלה: " יאיר, למה יש לך קונדומים  ?"
"קונדומים ? אה זה מהתקופה שלא לקחת כדורים", השבתי והעברתי
תחנה ברדיו.
"הבנתי אותך, אז איך זה שתאריך הייצור שלהם הוא מלפני חצי שנה
ואני כבר שנה על כדורים ?", כוס אמק, נהייתה לי שרלוק הולמס,
רטנתי בליבי ועניתי בסתמיות: "וואללה באמת מוזר".
"טוב, אז עכשיו אפשר לזרוק אותם לפח, נכון ?"
"לא תשאירי, מה הם מפריעים לך שם, הם מיועדים למקרה חירום, כדי
שאם יקרה הבלתי סביר לחלוטין ואתפתה לא אמות מאידס ".
"אני בשוק, ממש בשוק אתה מתכנן לשכב עם אחרות, תתבייש לך,
תוריד אותי כאן אני הולכת".
"מה הקשר, איזה שטויות. זה כמו שתגידי שבגלל שאני נוסע עם
חגורת בטיחות, אז זה סימן שאני מתכנן למות. הרי זה אקט של
זהירות גרידא, אבל אם את חושבת שאם חלילה אתפתה ואני ממש מדבר
פה על אפשרות תיאורתית של אחת למאה מליארד, העונש הראוי על כך
הוא מוות מאידס וכאן מדובר כבר על סיכוי של אחד לחמישים- אז
אין בעיה, אני אזרוק את כל הקונדומים, לא מפריע לי, בכלל לא".
"יופי, אני שמחה שלא מפריע לך".
"בכלל לא מפריע לי", התרסתי.
"יופי אני שמחה, מאושרת, זרוק אותם עכשיו מהחלון", התריסה
בחזרה, שנינו הרגשנו חייבים אחד לשני והטמפרטורה במכונית
עלתה.
"הנה, אני זורק אותם עכשיו מהחלון ואני רוצה לראות שלא תתחילי
למצוץ לי כמו שצריך, בלי קונצים ובלי אוואנטות."
"תעצור לי פה, אני יורדת".
"לא עדיף שתרדי לי בבית, עם כל הכבוד על הספונטאניות שאחזה בך
?"
"מצחיק מאוד, שלום ולא להתראות".
"יאללה, לכי, לכי לאימא שלך", התפרצתי וצעקתי מול דמותה
המתרחקת: "זיינתי את כל החברות שלך וזה שהתחלתי להשתמש
בקונדומים זה רק כדי שלא תדבקי מאחותך בפטריות הואגינאליות
שלה, שיריייי, שנייה, אל תלכי, שנייה, אני רוצה להגיד לך עוד
משהו:
אני מצטער, ממש מצטער, מצטער שסתם זרקתי את הקונדומים".

שעתיים מאוחר יותר, חזרתי הביתה, נרגעתי ובחנתי את הכל
בפרספקטיבה הנכונה, באמת הצטערתי, הרי בסופו של דבר נשארתי בלי
שירי, בלי החברות שלה ובלי אחותה.