כבסיס פיזי שחור
של יצר, דק ועדין וגמיש
בראשית נברא חוט ראשון
תפקידו לא ידע, עתידו לא שינה מאומה,
פסים, מכאן ומכאן, ישר יותר, מתוח יותר,
עצר והביט למעלה: מחכה.

והירוק לא איחר לבוא,
בא להשלים משבצות עם השחור, לבקר ולמתוח חלקים פרומים
לעתים במקביל, צמודים סיב לסיב זרמו שני החוטים
לעתים במאונך - פעם ממעל ופעם מתחת
ולפעמים טעו במעט והסתחררו להם חוטאים יחד לחוט שחור-ירוק עבה
ויחיד
התבנית נבראה, השתתקה מתנועתה, במנוחה: לראות את העתיד לבוא.

והעתיד, כזרם מים, חוטים אדומים, דהר אל הבריאה
מלפנים קצוותיהם, פונים למטה, שורפים את האוויר בדהירתם
מאחוריהם שאריות חוט וקצוות קשיחים מעט מהתרגשות
התקרב אל התבנית
ונשבר בה, מושלם, זורם, כל חוט למקומו שואט להשלים יצירה
פורצים למגוון כיוונים, מתנגשים בחוטים, משנים הכל, תבנית חדשה
נבראת
ללא ציפייה, ללא אכזבה, רק אדום משתלט, מרכז משבצות משלו בין
גבולות ירוקים-שחורים
חוטים משלו על חוטים אחרים
סיבים משלו לסיבים אחרים
נצמד, חיבק ונרעד מעט
נרדם.
וחלם שאין טוב מזה.

עד הפעם הבאה סאן, אנחנו השמיכה.