כל אדם, באשר הוא מודה בכך או מכחיש,
נושא עמו חפץ מזל ששומר עליו ומגן.
אתה לא צריך להיות מאמין גדול בשביל שיהיה לך חפץ שכזה.
וגם אין שום הכרח שאותו חפץ יהיה דווקא בצבע טורקיז,
או יסריח כמו שום.
החפץ יכול להיות אדום, סגול ואפילו שחור,
ויכול להיות לו כל ריח שבעולם.

האמת, זה גם לא ממש חייב להיות חפץ.

לי יש כוכב. או יותר נכון קבוצת כוכבים.
לי יש את אוריון.
אני יודעת שזה קצת טיפשי - הרי כוכבים לא באמת שייכים לאף
אחד.
אבל אוריון הוא שלי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

אוריון תמיד שם בשבילי.
נכון שביום קצת קשה להבחין בו, בגלל כל מיני הסברים
פיזיקאליים.
אבל בדרך כלל ביום אתה לא צריך דברים שישמרו עליך.
זה שימושי בעיקר בלילות בהם אתה מרגיש בודד.
בלילות שכאלה אני תמיד מסתכלת לשמיים ורואה אותו.
הוא מחייך אליי את חיוכו המרגיע - ומאותו הרגע אני כבר לא
לבד.

הוא לא כבד מדיי.
הוא לא תופס מקום.
אין לו ריחות לוואי.
הוא אף פעם לא יכול ללכת לאיבוד,
והכי חשוב - רואים אותו מכל מקום בעולם
(ככה שלא צריך לסחוב אותו במזוודה לחו"ל).
גאוני, לא?

למה אני מספרת לכם את כל זה?
החלטתי שזה קצת חוצפה מצדי לקחת את אוריון רק לעצמי.
לכן אני מרשה גם לכם להביט בו לפעמים ולהשתמש בו בעת הצורך -
כשאתם מרגישים בודדים הסתכלו על אוריון.
אולי גם אני מסתכלת עליו בדיוק באותה השנייה - ואז...
אז כבר לא תהיו לבד.