בשבוע האחרון כל שקיוויתי כשהלכתי ברחוב
בדרך לסופר ובחזרה
הוא שיפול עלי פסנתר.
אין סיבה לחשוש, זו רק החיבה שלי לצבעוניות מוגזמת
והאמונה שוויליאם בוגרו לא היה שיכור כשראה את וונוס נולדת
מתוך שברי כסאות וספרי לימוד וחומרי בנייה.
אף לא יד הדימיון הטובה.
אבל בניגוד אלי, הוא ידע לצייר,
ואולי זה ההסבר כיצד
אני מצליח להשאר בגבולות הבנאלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.