יוצאים מהיער ונכנסים למכרה,
והדבר הראשון שעולה בראש,
הוא השאלה מה עכשיו?

גם כשדעתנו מוארת,
יש להניח שלא הבנו.
לא, זה יבוא אחר כך.

ויש שמהלכים ושבוהים כמו תינוק בן יומו,
שתוהה על השמש והירח מבעד לחלונו.
שמסתכלים על שמות,
ושתוהים על האבנים אשר עמדו אילמות.

ויש שכרו עצמות,
והם מחפשים אותם כמו עשויות הן זהב.
בתוך בית קברות ענק נשארו העצמות,
רק בחריצי האבן.
-

ויש שכתבו שירים,
וגם אני כתבתי את שלי, ותם.



ביקור בטרבלינקה, 15.1.03