לפעמים אני יוצאת לגשם, שישטוף את המילים שלך,
שישטוף את הפנים שלי המוח יתנקה.
גם כשקר לי נשארת לעמוד,
כל מה שעברנו יחד התנפץ עם המשפט..
אם מילים יכלו לרצוח, את אותי רצחת.
וכשלך אמרתי, ברגעי משבר,שאת האדם האחרון
שעוד יש לו כוח לפגוע בי,לא ציפיתי שתממשי את הדבר.
מתעלמת כל יום מהכדור שבלב, לך לא אכפת מהכאב שלי,
את מצטערת על ההשקעה שלך בי?
אני בוכה על המשפט
פוחדת להוציא את הכדור מהלב, הרופאים אומרים
"עם הזמן נבנית צלקת סביב הגוף הזר"
לפעמים אני יוצאת לגשם, שישטוף את הדמעות שלי,
המילים שלך, העבר שלנו, שהלב לא יינמק.