|
התחיל בספרים -
הספרות הקיומית, כמו שאומרים,
גלש ללשון
ובלשון
התחדד.
התחצף.
ומשם כמו גל שעובר בגוף,
שהתחיל עם ניגון הצלילים,
חישל
הליברליזם שלי
כל גימור של פלומה בגופי
והתפרץ אל פסגת הלופ של הגיטרה.
מדי פעם מבצבץ הוא
מתוך מצבי רוח -
בסנטימנטים שמקפצים
בין עמקים של דכאון וחרפה
לפסגות של אותנטיות,
שמפרישות אהבה.
הוא רוקע מחולות
על וודי אלן
ועל פרויד -
זה מחול בהיר עם פינות,
אבל הכי
אוהב הליברליזם שלי
לרקוד
על פסגת הלופ של הגיטרה. |
|
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.