אמא קנתה לאביטלי תנור, שלא יהיה לה קר בחורף.
אמא ניגשה לכסות אותה היטב, שלא תצטנן לה בלילה.
אמא ניגשה לנשק, ואביטלי דחתה אותה מעליה.
לא רוצה יותר נשיקות.

אמא מסיעה את אביטלי לכל מקום, היא אומרת שכך נכון לעשות.
אמא נותנת לה לפרוץ גבולות ומשגיחה בעיניים פקוחות.
ובלילה, כשאמא שלה קמה כרוח סערה -
לבדוק את ביתה, החולה, העירה -
אמא תיתן לאביטלי חיבוק. אמא אוהבת אותה כל-כך ...
אביטלי שלה, תתהה על מר גורלה.

"יש דובים גדולים ביער
ופחד מורגש
ריקודים מול האש
יש
ינשופים ונחש
יש מפלצת בתוך הנהר
רעבה ועירה
אבל החדר
חמים ונעים
ואת ישנה ...
הבל פיך התמים
שקט ורוגע
שום דבר לא מפחיד
בך לא נוגע"

אמא, תאהבי אותי כך
ואהיה לך מלאך.
מלאך קטן

"יש מלחמה באמצע אירופה
הימים קרים
שיירה בורחת בלי בית
מפני הרעים
יש חיידק משוגע שפוגע
חסר הבחנה
אבל החדר חמים ונעים
ואת ישנה . . .
הבל פיך התמים
שקט ורוגע
שום דבר לא מפחיד
בך לא נוגע"

אמא, כך הבטחתי לאהוב את ילדתי
תאהבי גם כך אותי.

שמרי עליי, עכשיו מכל פגע
מכל רוע
ממלחמה,  מהמוות המוטש.

שמרי עליי גם אם לא אבקש
יש ייאוש בעיני,
ובעינייך - מה יש?

אמא שלי, חכי בשבילי.

תאהבי אותי כך.





8.1.03
14.1.03


(ציטטתי מתוך השיר "בך לא נוגע" של יהודית רביץ).