'דרוש מתאבד אשר מנוסה בחומרי חבלה', כך היה כתוב במודעה
ברחוב.  ובאותיות טל ומטר בתחתית המודעה, 'שבעים בתולות
מובטחות בעולם הבא...'.  הכתובת הייתה רשומה קצת מעל האותיות
הקטנות, אז הלכתי, מה יש לי להפסיד, גם ככה החיים שלי פה בזבל,
אז שגם הם ירגישו איך זה, ופלוס הבונוס של השבעים בתולות נשמע
מושך למדיי.
'אילו קורסים עברת?', הוא שאל אותי מיד לאחר שהתיישבתי במשרד
המפואר.  החדר היה ממוקם בבניין משרדים במרכז העיר, מקום פשוט,
סולידי, לא מוסתר או משהו כזה.  ורק המחשבה על שבעים הבתולות
לא עזבה את מוחי.  אם המזכירה בקבלה לא הייתה פונה אליי ושואלת
אותי אם באתי להתאבד, כנראה שהייתי עומד בכניסה וממשיך לחשוב
איפה הם מסתירים את כל הבתולות הללו.
קיבלתי את המשימה, וניתן לי שבוע שלם להתכונן אליה.  היה עליי
לבצע מספר תצפיות, ליצור קשר עם ספק חגורת הנפץ ועם המעביר שגר
כעת בחולון.  כל זה היה פשוט, הם כנראה לא רצו להקשות עליי
בקטע היותר קשה, להשיג שבעים בתולות שיבואו עמי.
הגיע היום, נסענו בשטח כשעה עם הסובארו פשע של אחד מהחברה,
עמדנו לפגוש את הספק ואולי גם את הבתולות, לפחות כך פינטזתי.
חזרנו בחזרה עם החגורה, בלי הבתולות, ומיד עליתי על רכב נוסף,
אודי רגילה.  ברכב היה זה שגר בחולון והילדה שלו ישבה מאחור,
היא בתולה חשבתי לעצמי, אבל לא נראה לי, אני לא פדופיל.  לאחר
כמה דקות של חשיבה על כל העסק עמדתי להגיד לו שלא בא לי עליה,
ושהעסק מבוטל, אך לפתע הוא אמר, 'הגענו'.
הסתכלתי בעיניו, אולי הם מסתירים שם את הבתולות, ויצאתי לרחוב.
אני חושב שזה היה 'אלנבי', אני לא בטוח.  כולם נעצו בי מבטים,
כאילו מעולם לא ראו את מלאך המוות מהלך ביניהם.  הבחנתי במאבטח
מרחוק שולף אקדח וצועק משהו, בו ברגע שלפתי את הנצרה,
והתפוצצתי.
'עכשיו אני שואל אותך אללה שלי, לאחר ווידוי זה, אתה עדיין
מתכוון לא לתת לי את שבעים הבתולות שהבטיחו לי???'
הוא נתן בי מבט חסר מבע, אני אומר לכם כולו אדיש, והפנה את
אגודלו כלפי האדמה.
האדמה נפערה תחתיי והתחלתי ליפול, מרחוק במעומעם שמעתי את
קולו, 'סימה, תוסיפי עוד אחד למניין, ותכיני לי את השבעים
הבתולות החדשות שהגיעו, אני כבר מגיע'.