בהשראת "יומני ברלין" של אלונה קמחי.

גלי רצתה למות. היא לא ידעה למה או מדוע בדיוק, היא פשוט ידעה
שהיא חייבת את זה לעצמה.
במשך 3 שנים גלי הקיאה מעל אסלות, אכלה המון והקיאה. היו לה
תקופות כאלה. היו לה גם תקופות שהיא לא רצתה לאכול בכלל. בכלל.
אז, היא עשתה הרבה ספורט בשביל לרזות. היא לא אהבה איך שנראתה
למרות שכולם אמרו שהיא נראית מדהים.
לפעמים היה נדמה לה, שכשהיא מביטה במראה מישהי אחרת מביטה בה
בחזרה. מישהי מכוערת, עם פנים שמנות, ירכיים שלא נכנסות בדלת,
והמותניים... עדיף שלא נדבר עליהם.

פעם אחת אחרי תקופה של הקאה, היא החליטה שהיא מתחילה לקחת
כדורים משלשלים. שנמאס לה מההקאות, אבל זה הגביר את הדיכאונות
שלה, שתקפו אותה כל הזמן, והיא לא הצליחה להפסיק. אף אחד לא
ידע על הדברים האלה, על אי האכילה וההקאות. גלי היתה מרוצה שאף
אחד לא מגלה. הבעיה היתה שככל שאמרו לה שהיא נראית נהדר, זה
הגביר את הרצון שלה להוריד במשקל. גלי חשדה שיש להם אינטרס
כלשהו נגדה לומר לה את זה. היא לא חשבה שהם מתכוונים לזה באמת.
היא חשבה עדיין, שהיא שמנה והשנאה העצמית שלה התגברה.

כעבור חודשיים, לאחר שאכלה טוגנים, תקף אותה הרצון להקיא. גלי
הלכה לשרותים רכנה אל עבר האסלה, והרימה את המכסה. החדירה שתי
אצבעות לפיה, עמוק עמוק לגרונה, והקיאה את כל הטוגנים. אח"כ בא
הדם, הרבה מאוד דם. הגרון כל כך כאב, אבל היא היתה חייבת
להמשיך להוציא את הכל. זה הסתיים לבסוף. היא קמה ושטפה את
פניה, שהיו מלאי דם. בדקה נפחיות גרונה - "לא כל כך נורא",
אמרה לעצמה. כשהביטה במראה, לפתע שמה לב שעינייה היו אדומות.
מסביב לעינייה הירוקות היה אדום. נימי הדם שבעינייה התפוצצו
כשהקיאה. הפראנויה החלה לעטוף אותה בחומה. לחייה שהפכו אדומות,
והיא פחדה לצאת מהשירותים, שמא יגלו מה עשתה. היא שהתה שם רבע
שעה או יותר, אך לבסוף אזרה אומץ ויצאה. רצה ישר לחדרה, ונעלה
עצמה. שומעת פינק פלויד ללא הפסקה. נרדמת לצלילי שיריו של
רוג'ר ווטרס.

כעבור שלושה ימים, נעולה בתוך חדרה, פרצו לחדר אחרי ששמו לב
שגלי לא נמצאת עם יושבי הבית, מתרוצצת במסדרונות. גילו אותה
שכובה במיטתה, פניה נראה כואבים, סובלים, אך עם זאת יפים. פני
בובה. ברקע נשמעו צלילי השיר "Mother" של פינק פלויד, שהתנגן
שוב ושוב במשך שלושה ימים. הרופא קבע את מותה. היא לקחה
קוקטייל של אלכוהול וכדורים - 140 במספר. התגלו סימני חתכים
בידיים שנעשו ביום הראשון שנעלה את עצמה.
הוריה של גלי לא האמינו, הם הבינו, אחרי שניתחו את גלי נתיחה
אחרי המוות, שגלי היתה בולמית ואנורקטית. היא שקלה 23 ק"ג
כשמתה. הם לא הבינו איך לא זיהו את זה אצלה, הדכאונות, אי
האכילה וההקאות.

גלי רצתה למות, ומשאלתה התגשמה.