מאז שאני זוכר את עצמי אני ממש שונא גבינה לבנה. לא מסוגל
לאכול את החרא הזה. כשהייתי בכיתה ב' היתה מסיבת יומולדת לחבר
שלי מאיר. היה שם מגש של בורקסים שכולם היו מלבניים ודקים, שזה
הסימן הבינלאומי לבורקס תפו"א. לקחתי אחד ודפקתי ביס גדול.
כנראה שהקונדיטור הטיפש הזה לא מבין בסימנים בינלאומיים, היתה
שם גבינה מסריחה. אני שונא גבינה!

אין לי כל כך זכרונות מלפני כיתה ב'. אני בטוח שהסיבה שאני
שונא גבינה קשורה למשהו שקרה לי בגיל הינקות, שזה עד גיל 9
בערך אם לוקחים בחשבון את השנים שבהם לא עזבתי לרגע את המוצץ
שלי. אני משוכנע שאמא שלי אשמה בזה שאני שונא גבינה. בטח היא
הכריחה אותי לאכול ותקעה לי כפיות עמוסות בחרא הזה, וזה עשה לי
גבינה-פוביה.

לפני איזה חודשיים ראיתי בטלויזיה תוכנית על היפנוזה ושם היה
מישהו שהיפנטו אותו והוא התחיל לזכור כל מה שקרה לו בגיל 4.
אני חושב שזה לא היה מבויים, החרא הזה נראה לי אמיתי, היפנוזה.
אני מאמין שאם אני אלך לאיזה מומחה הוא יוכל להוכיח את אשמתה
של אמי בבעיות האכילה שלי, הוא בטח יגיד לי: "אתה סובל
מתסמונת-פוסט-גבינטראומטית, אני ארשום לך כדורים".

חיפשתי באינטרנט מומחים להיפנוזה, עשיתי סינון לאלפי התוצאות,
שמתי דגש מיוחד על מהפנטים שיש להם שפם גדול (כמו ההוא
מהטלוויזיה), ורצוי עם ניסיון במוצרי חלב. בסופו של דבר קבעתי
תור אצל אחד שעשה עלי רושם טוב, והלכתי אליו אתמול.

אחלה קליניקה היתה לבחור ברחוב גורדון, המזגן פעל שם בעוצמות
לא רגילות, כנראה בשביל לשמור את הממתינים הרבים במצב של
קיפאון, שלא יתלוננו. לפעמים אני רושם לעצמי על היד משפטים
שמשעשעים אותי, כשחיכיתי בתור אצל הדוקטור הזה, רשמתי על היד
"תא-עימדון".

כשהגיע תורי נכנסתי לחדר והרופא המשופם הושיב אותי על כורסא
כזו מעור ודיברנו כמה דקות על בעית הגבינה שלי (פעם הפסדתי
זיון בגלל שלא הסכמתי בשום אופן לאכול פרוסה עם גבינה שהכלבה
ההיא הציעה לי, והיא נעלבה מהחרא הזה). הרופא עשה לי את הקטע
הידוע מהסרטים עם השעון שהוא מטלטל לי מול הפרצוף, וזה עבד!
הוא היפנט לי ת'צורה. מבחינתי עברה אולי חצי שניה מהרגע
שנרדמתי לרגע שהתעוררתי, אבל הדוקטור הראה לי צילום וידאו של
הפגישה שלנו ובה אני מהופנט איזה רבע שעה, עונה על שאלות שלו
בתור ילד בן 3. זה היה מדהים.

כמובן, כמו שחשבתי, אמא שלי היתה אשמה בחרא הגבינתי והרופא
תיקן הכל. העניין סגור. קמתי במטרה ללחוץ את ידו של דוקטור
גרין, לתת לו צ'ק ולשוב לביתי, אולי לקנות קצת קוטג' בדרך. אבל
הדוקטור הושיב אותי מייד בחזרה ואמר: "עניין הגבינה נגמר מר
קריר, אבל שמתי לב לבעיה אחרת אצלך ואני רוצה להפנט אותך שוב,
רק שהפעם במקום לגיל 3 אני אקח אותך לגיל 29".

"דוקטור גרין", אמרתי מייד, "אני בן 25"
"אני יודע", אמר, "אני אהפנט אותך 4 שנים לעתיד"

אני חושב שהייתי קצת מטושטש מההפנוט הקודם, לכן לא התנגדתי
כשהוא הושיב אותי על הכורסא ונפנף שוב שעון מול פרצופי.

נרדמתי לחצי שניה, ואחריה ראיתי את הרופא מכין לי חשבונית.
"כמובן שאני צוחק", אמר דוקטור גרין, "הרי ברור שהדבר בלתי
אפשרי", ומייד הוסיף בקול מזלזל "להפנט לעתיד"...
כשסיים לקשקש על הדף (למה יש להם תמיד כתב לא קריא לרופאים
האלה?), הגיש לי חשבון.
איזה פראייר הדוקטור גרין הזה, היפנוט פלוס קלטת ב-45 שקל.
הייתי מוכן לתת לו אפילו 300.