אמר שיבוא לאסוף אותי בתשע. יאסוף הוא אמר, מה לא תביני שהוא
בא עם רכב?  
בתשע על הדקה אני שומעת צעקות מלמטה, אני מסתכלת מהמרפסת- זה
הוא ובלי מכונית.
טוב, ירדתי למטה והתחלנו ללכת לכיוון הטיילת ועל המזל שלי
בדיוק בונים בשכונה שלי, אז כל הזמן נפלתי מהקרשים שהיו על
הכביש.
עד שהגענו לים הוא אומר לי שעכשיו הוא רוצה שנטייל.  טוב אז מה
עשינו עד עכשיו? לא טיילנו? אז אמרתי לעצמי שהוא בטח רוצה
שנטייל עד שנגיע למסעדה הקרובה, אבל איפה.. את כל חוף הים
עשינו הלוך חזור ותביני - הייתי עם עקבים מה זה גבוהים.
טוב, לא אמרתי מילה, למה את יודעת, לא נעים.
בסוף הגענו לאיזה מסעדה והוא כמובן רצה שנשב במרפסת למעלה,
שנעלה שתי קומות ומה זה הרבה מדרגות כדי שנוכל לראות את הים.
איזה ים ואיזה נעליים, היה חושך מצריים ובקושי אפשר היה לראות
משהו. טוב, לא משנה.  
אכלנו, דיברנו עד שתיים בלילה ואז הוא הציע שנלך אליו הביתה,
ותביני- הוא גר מה זה רחוק, אבל הסכמתי כי לא רציתי שיחשוב
שאני בעייתית.
טוב, איך שאנחנו מגיעים לבניין שלו נהייה לי שחור בעיניים- הוא
גר בקומה החמישית ואין מעלית.
ותביני - אני עם עקבים מה זה גבוהים.
טוב לא אמרתי מילה. אנחנו עולים ועד שסוף סוף הגענו אליו לדירה
חשבתי שאני מתה. פתח את הדלת. נכנסנו, ישר תפסתי מקום על הספה
שלו, שתינו קצת יין ואז הוא שם מוזיקה ואמר לי לרקוד.  
ותביני - הייתי מתה מעייפות וברגליים שלי כבר רואים ורידים,
אבל לא דיברתי מילה כי את יודעת...
רקדתי ורקדתי והוא מסתכל ולא אומר לי להפסיק, את כל הדיסק
רקדתי לו עד שכבר לא יכלתי. טוב איך שנגמר הוא לוקח אותי למיטה
וזאת דירת סטודיו וצריך לעלות למיטה עם סולם. איך שאני מניחה
את הראש על הכרית נרדמתי.
קמתי בבוקר, כל הרגליים כואבות והוא השאיר לי מכתב שהיה לו
מאוד כיף ושבקרוב הוא רוצה שניפגש שוב ואני לא יודעת...
בסך הכל רציתי זיון. זה כבר יותר מדי השקעה, לא?