כדי לקבל את המענק אחרי הצבא נגררתי לעבודה במפעל למקררים
בעפולה. יום אחד דיברתי עם המנהל שלי והשיחה התדרדרה קצת מעבר
למשוער. סיפור אמיתי ויש מליון כאלה שמסתובבים חופשי.
עובדת: אתה ממש מעורר גועל.
מנהל: למה, את לא הולכת כל יום עם מישהו אחר?
עובדת: אני נשואה עם ילד?
מנהל: אז מה? אם התחתנתי אז זהו? אי אפשר מהצד פה ושם?
עובדת: זאת משמעות הנישואין, מה לעשות.
מנהל: תביני, זה בסה"כ צורך גופני וזה לא קשור לאהבה.
ושתדעי לך שאני מאוד מכבד את אישתי ומה שהיא
תעשה מקובל עלי. אני לא מגביל אותה בכלום ויש לה חופש לעשות
מה שהיא רוצה.
עובדת: גם ללכת עם מישהו אחר?
מנהל: לא, זה אני אשחט אותה.
עובדת: אהה.!
מנהל: מה אהה? אני מספיק לה, תאמיני לי, היא לא צריכה לחפש
בחוץ. אני גבר, זה משהו אחר...
עובדת: הבנתי.
מנהל: .
עובדת: אתה אוהב את אשתך?
מנהל: מה זה אוהב אותה.. אני רגיל אליה. תשמעי, אנחנו ביחד
כבר עשר שנים. את יודעת מה זה להיות עשר שנים עם אותו בן אדם?
דברים משתנים עם הזמן והשנים עושות את שלהם. היום, אני אגיד לך
את האמת, מה שמחזיק אותנו ביחד זה הילדים.
עובדת: והיא אוהבת אותך?
מנהל: מה זה אוהבת? היא לא יכולה בלעדי. אני הראשון שלה.
נשים תמיד נקשרות לראשון שלהן. מה זה אוהבת?
אני מחזיק אותה. אני מפרנס אותה. היא תלויה בי.
עובדת: היא לא עובדת?
מנהל: למה היא צריכה לעבוד? אני נכה חס וחלילה? חוץ מזה היא
לא רוצה,וגם אם הייתה רוצה לא הייתי נותן לה. מה פתאום שתעבוד?
שתהיה בבית ותטפל בילדים. זה יותר חשוב. שתנקה, שתבשל. זה מה
שהיא גם אוהבת לעשות. היא נהנית מזה.
עובדת: איך אתה יודע?
מנהל: אני יודע. כל אישה אוהבת את זה. זה בא לכן טבעי. אתן
נולדות עם האהבה הזאת לניקיון.
עובדת: ואתם עם מה נולדים?
מנהל: אנחנו גברים... תשמעי, זה משהו אחר. עלינו נופלת כל
האחריות. אנחנו כל החיים צריכים להתמודד עם קשיים שנשים לא
נתקלות בהם.
עובדת: באמת חבל שאשתך לא נתקלת בקושי שלך.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.