ברגעים כמו זה
פינות נידחות, לבנבנות
קוראות לך מאי-שם.
פירורים קטנים, קטנטנים
קורנים לך ללא הפסק.
הדי הצעקה עוד ברחבי החדר
עוד רגע שנגמר ולא חזר.
אל תנסה עוד להסביר
תן לאבק לשקוע
וכשתהיה גדול ותחייך לעצמך
תזכר, יום אחד, אי שם בין מסתרי העתיד
בפינת החדר שזעק
ולאחר שתק
ונותר דומם ומאובק.
דצמבר 2002 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.