ואם אני אפתח את הדלת ואכנס.
אני יודעת כבר מעכשיו איך אני רואה אותו, כל כך יפה. כל כך
מושלם. כמו שהוא היה תמיד.
ואני רואה אותו, עם בגדים, חדשים בוודאי. זוהר כמו פרסומת
למשחת שיניים, ומאושר.
כן, בזרועות החדשה שלו, יפיפיה גם היא. תמיד היה לו טעם טוב.
ואני נכנסת, משתדלת לא להביט לעברם, להנות בלעדיהם. הוא לא
שווה את זה. גם היא לא. אני לא רוצה שהם יראו שהחיוך שלי
מזוייף. אני לא יכולה ככה, כשהוא כל הזמן מגניב לעברי מבטים.
כנראה שאני נראית טוב.
לא אכפת לי יותר. נמאס מכל הצביעות הזו. אני קמה ורצה במורד
המדרגות.
קומה שלישית
קומה שנייה
קומה ראשונה
קרקע- והחוצה.
החוצה ללילה הקר. אבל חם לי בפנים- הקנאה שורפת. אני לא יכולה
לעמוד בזה. אני אמות בסוף. המראה שלו איתה עדיין טרי במוחי.
עדיף להתאבד. לא רוצה לראות מראה שכזה.
ואולי, אני לא אפתח את הדלת. ולא אכנס.
עדיף ככה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.