|
בקצה מסלול המירוצים של הזמן
היא עומדת ומחכה.
חושבת ששכחו אותה
למרות שהיתה עמוקה.
בערוב ימי
אסתכל לאחור
ואזכר בה
בחיוך או בכאב.
ארצה או לא ארצה
לחזור או לא לחזור.
אבל בינתים-
זה עוד צורב.
אני לא יכולה למחול על הכל
ואתה לא יכול
לבקש סליחה.
כי ניסיתי למחול, בכל פעם שהתנצלת
והיא עדיין שם,
בקצה מסלול המירוצים של הזמן
אהבת חיי שנשכחה. |
|
|
אני רואה
טלויזיה, אבל
היא לא דולקת.
אמא מסיקה מזה
שאני ממש טיפש,
ולאבא נמאס כבר
ממזמן, אין סיבה
שכולם יאהבו
אותי אם אני רק
בוהה במסך
אפור-חום שעשוי
מזכוכית, הרי
בסך הכל כל מה
שיש שם זה רק
כמה נורות
ואנשים זזים.
אני עובר
לרדיו!
(תהיה אתה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.