אחרי כמה ימים עופר אמר לי שהוא יודע שאני שונאת אותו מאד אך
הוא רוצה לפתוח דף חדש ולהיות ידידים. קיבלתי את הצעתו ברוח
טובה. יום שישי באותו שבוע לא הגעתי, אך יום למחרת הוא שאל
אותי מדוע לא הגעתי. מסיבה לא ידועה הוא שם לב שלא הגעתי.
כנראה בגלל שהוא חיפש אותי שם? כנראה בגלל שהוא תמיד מסתכל עלי
כשאני מגיעה לשם? העניין עדיין לא ברור אך שבוע אחרי הגעתי,
חברה שלו הייתה איתו שם וחיבקה אותו. אך כהרגלו, הוא שלח את
מבטיו אלי. כשקלטתי זאת המבטים שלו חדרו לי כמו סכין ללב. לא
הבנתי את המבטים האלו ולא הבנתי מה משמעותם, אז עכשיו אני
מבינה שאין סיכוי שבעולם שנחזור להיפגש. או יותר נכון, נחזור
להיות בקשר נורמלי. שבוע לאחר המקרה אלון התקשר ואמר לי שהוא
לא יכול להפסיק לחשוב עלי, אך הפעם כבר הייתי יותר חזקה ולא
נשברתי. הוא ביקש להיפגש אך לא נפגשתי איתו.
מהפגישה שלי עם עופר הבנתי כמה דברים. צריך להעריך את עצמך
ולדעת שאני שווה הרבה יותר ממה שאני חושבת, אסור למכור את עצמי
בזול כל כך ולעמוד על שלי.
אני הבנתי שדי ג'יים הם עם שהדבר היחידי שהם מחפשים זה מישהי
שתוכל להיות ה"זונה" שלהם. שיוכלו להיות איתה מתי שנוח להם.
אני הבנתי בזמן הזה שלעופר היו המון בנות שהוא היה איתן והוא
בוגד בחברתו על שמאל ועל ימין, התקופה הטובה שיש ביניהם חולפת
מהר והוא מתחיל שוב לבגוד בה. כמובן שאני הולכת לעשות בדיקות
איידס כדי להיות בטוחה שאני נקייה, לחיות עם הפחד הזה שלושה
חודשים עד הבדיקה, עם הפחד שאולי יש לי איידס מרגע אחד של
התנסות בעולם אחר, בגישה אחרת, במין התמוטטות עצבים כזאת של
אהבה נכזבת, הוא נוראי. אני לא יודעת אם יש לו איידס, אם הוא
נדבק מאחת הבנות שהוא היה איתן, הוא אומר שלא אך מילה שלו, לא
שווה הרבה. התחלתי את חיי מחדש, ואני מתכוונת לשכוח מעופר מרון
ומאלון ולהעלות את בטחוני העצמי כרגע ולעצב את שמי מחדש, אני
רק מקווה שלא הרסתי את חיי ויוודא שאני נושאת איידס. אני ישנא
אותו ואת עצמי עד סוף ימי, שלא יהיו ארוכים אם אכן יתברר שיש
לי. מקווה שבגלל רגע אחד של אי היענות להיגיון וזרמתי את הרגש,
אני לא ייהרס לחלוטין. מי שהייתי כשהייתי עם עופר, לא הייתה
אני. אני הייתי שבורה מהפרידה מחבר שלי לשעבר ולא מצאתי את
עצמי והייתי מאוהבת בחבר שלי לשעבר. חשבתי שאם אני יהיה עם
מישהו בלי מחויבות זה יעזור לי, אך ההפך הגמור קרה. האהבה שלי
לחבר שלי לשעבר התחזקה עוד יותר והבנתי שלהיות עם מישהו אחר
אני לא יהיה וכנראה שאני יצטרך להתמודד עם האהבה הזאת ולחיות
איתה למרות ועד כמה שהיא מכאיבה לי, יום אחד היא תיגמר ואני
יוכל לחזור לשגרת חיים הרגילה שלי.
דרכי לא קלה אך לבסוף אני יראה את האור שבקצה המערה ואני יבין
למה כל החיים האלה שווים, ואני יבין עד כמה שווה המאמץ שאני
משקיעה בהם, כדי להשאיר אותם במסלולם הנכון ולא ליפול לשולי
הדרך.