"היום הראשון של האביב הוא יום מיוחד", לחשה לי הרוח כשנולדתי
ביער ליד הנחל. הפיה שלי ראתה אותי מקומטת ממאמצי הלידה
והופיעה לפני, נוגעת בי בכנפיה, מפזרת עלי אבקת פיות . "בשביל
האופי" לחשה לי באוזני, ונישקה אותי על ראשי ועל כל לחי, כדי
להעניק לי תלתלים וגומות חן. היא נשבה קצת אבקת פיות לאוזני כך
שאשמע רק דברים טובים, טפטפה מעט לעיני, כך שהעולם יהיה ורוד,
והשקתה אותי מעט אבקת פיות מדוללת בקרני ירח וטל בוקר ראשון
ורענן, כך שאוכל לשיר את כל החוויות שלי.

הזוהר שלה התחזק כל שנה וגדל ביחד איתי, וקצת קשה לי כבר לראות
אותה כי היא נעלמת לעיתים תכופות עכשיו. הפיה שלי, בת- רחף,
מצחיקה. היא מופיעה ונעלמת ומופיעה מחדש כל הזמן, כדי שאשאר
ערנית. לפעמים גם אני מתחבאת לה, אבל היא מאוד מהירה. בדרך כלל
היא מנצחת במחבואים, אבל לעיתים היא נותנת לי לנצח גם. אני
זוכרת את פניה ושאר תוויה בעל פה. היא גרה בתנוך אוזני הימני
ולכן ביקשתי מאמא לעשות עגילים, ואני מסתובבת עם עגילי פרווה,
שיהיה לבת- רחף נוח.
בזמן האחרון לפעמים אני רצינית מדי. בת רחף מייד יודעת את זה,
ואז היא מרפרפת בכנפיה על קצה אפי וקוראת לי לשמוח, להשתובב
ולצחוק. לעיתים אני מתחרה איתה מי יכולה להסתובב במקום יותר
זמן. מדי פעם אני גם מנצחת. לא אכפת לי שאף אחד לא רואה אותה
חוץ ממני. ניסיתי לספר עליה לאמא, והיא צחקה ואמרה שאני
מדמיינת דברים, אז הפסקתי.

לפעמים גם אני מצליחה לעוף. בת רחף מפזרת עלי אבקת פיות ואני
מתרוממת מעט. אני לא עפה טוב כמוה, אבל היא אומרת שכשאהיה
מספיק חופשיה יהיה יותר קל כי הכנפיים יצמחו לגמרי.

אמא לקחה אותי לרופא כי אני לא גובהת, אבל היא לא יודעת
שביקשתי
מבת רחף שלא אגבה, כדי להיות קרובה אליה יותר. בת רחף אמרה לי
פעם שגם אני פיה ובטעות הפכתי לתינוקת אנושית, ועוד מעט אני
אחזור סוף סוף להיות פיה. רק חבל לי שזה כואב כל כך. מאוד כואב
בגב.
בת רחף אומרת שזה כאבי צמיחה. ואפילו הרגשתי שיש לי בלוטה, אבל
אמא החליטה לקחת אותי לרופא, והוא דקר אותי קצת. אחר כך בבית
הרופא התקשר לאמא (אני עניתי לטלפון) והזמין אותנו שוב.
אמא ישבה איתו בפנים ואני שיחקתי קצת וציירתי קצת. ואז הרופא
קרא לי ואמא בכתה קצת ואמרה שאני צריכה לעשות טיפולים כי יש
סרטן שהחליט שהגב שלי זה הקונכיה שלו, אז צריך להוציא אותו משם
ולהחזיר אותו הביתה. אז אמרתי לה שזה לא נורא, כי הסרטן הזה
בטח מתגעגע לים ורוצה לחזור לבית שלו. (רק לא גיליתי לה שגם
אני רוצה לחזור לבית שלי, לממלכת הפיות, ולהיות קלה
ואוורירית.

הם מנסים לשכנע אותו לצאת אז הביאו אותי לבית חולים, שזה מקום
מוזר וגדול עם המון אור. אני כבר לא הולכת לגן. שמו לי צינורות
בגוף שיהיה לסרטן הזה קל לזחול החוצה וימצא קונכיה אחרת, אבל
אני יודעת שזה רק כאבי צמיחה כמו שבת רחף אומרת, אז אני כל יום
בודקת את הכנפיים.


היום זה קרה סוף סוף, ובאמת כבר לא כואב.הסתכלתי לצד וראיתי את
הכנפיים שלי, כל כך יפות, כמו פסים של אור.
אמא גם ראתה, היא אפילו התחילה לבכות מרוב שהכנפיים היו יפות,
וחיבקה אותי, ואני עפה לתוך האור היפה הזה שעוטף אותי.

סוף סוף אני שוב פיה.