קפד ראשו של איש אחד
כמו
עץ חושחש.
שנה, הרכב עליו
במו תבונת ידיך,
ראש ופרי חדש.

גזום עד זוב,
עמוק
בלי הרדמה,
בלי מחשבה שניה
הצמד גדמים מדממים
ושבור את המרות של
גזע עץ פראי, חצוף,
רב כוח ובריאות.


היה חזק !
אל תתפתה לרגש,
אחוז היטב במאכלת
והיישר מבט נחוש.
הקשב היטב
כי לא לך המחשבות.
בטח רק בי, במלותיי,
הן טובתך היא זאת...


קצץ בענפים שוטים.
שנן את תלמודך,
דמיין את טעם הפרות
את ריח הפריחה
הייה צייתן !
זכור את צלקות הגזע,
מילות המנון השבט,
חכמת זקני העם.



עד יום חדש יבוא
ורק זיכרון השורש
עוד בוכה בעלוותך
מגע אור שמש בעלים,
קרירות הבוקר,
טל ואדמה,
כאב הדרך,
אובדן האמונה.