הכבשים התהלכו בתלם ובראשם רועה הצאן,
צעדו בצייתנות וביראה אל עבר האיבדון,

שירי שכול ופולחן מתים מחלל הוא בחלילו
כך מתנהל לאיטו העדר וללא הרף מהללו

יחד נלך אחריך, פעו, אתה הרי איש חזון,
ואם מלמל טלה ספק הושתק מיד על ידי ההמון,

טעמו של עשב מלוחך כבר מזה זמן רב נשכח,
ואת אשר נותר על הארץ רק החזק יקח,
אבל אין הדבר מוריד מהערצתם הרבה לאריאל,
הוא הרי הסבא של כולנו, אוהב ומקבל.

קיביה, סברה ושתילה נשכחו כבר מזמן,
גם את דבר השקר לבגין כשלג הולבן,
איש המלחמה והדם לא עוצר באדום,
ומי שיעז לבקרו - נתלהו מטעמי ביטחון.


מה מר גורלן של הכבשים,
שנוקרו עיניהן והם אינן רואין,
שרוען הולך ומבושיו חשופים לעין ההמון,
ורק חסר לנו ילד פיקח עם מעט תעוזה ודמיון.