זהו המשפט הראשון.
זהו המשפט השני.
זהו המשפט השלישי.
נו... מה יהיה?!
זה אמור להיות מונולוג לא?!
רגע! מי שואל? מה הולך פה?
אני קורא? מי עונה?!
מה זה הטימטום הזה?
טוב חלאס, עד לפה, לא ממשיך
תראה! אני ממשיך! מי? מה?!
שניה, רגע! כוס אמק איך מפסיקים?!
זהו. עד לפה.
די!
מה הפואנטה פה?!
למה כתבו את המונולוג הזה? זה מונולוג זה?
אם לא תהיה פה פואנטה בסוף, אחחחח, אני אהרוג את מי שכתב את
המונולוג המחורבן הזה!
אני לא מאמין, נהייתי סכיזופרן, אני מדבר עם עצמי!
אני עוד... אאאני עוד ממשיך, חלאאאאאסססס!
די, אני אבכה...
טוב, טטוב, אוקיי, נמשיך במשחק, למה שאתעצבן, נגיע לסוף ונראה
מה קורה... הרי חייבת להיות פואנטה לא?!
את מי אני שואל בכלל?! מי יענה לי?!
אוי ואבוי לי, נדפק לי המוח... רגע, הנה... שורות אחרונות.
זהו.
נגמר.
נגמר?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.